אנחנו כל כך מפחדים כל הזמן.
מהכל. מכולם.
ממלחמה, משלום, מהומואים, מדתיים, מביקורת, מחוסר תגובה ואנחנו עדיין מפחדים מהיטלר.
הכל במדינה הזאת מונע מפחד והרצון להספיק כי אנחנו גם כל כך מפחדים שזה יגמר.
מה שנעשה עכשיו יהיה זמני, לכרגע, בהתאם לאן שהרוח נושבת כי מי יודע מה יהיה מחר, נכון?
כל כך מכעיס אותי לפעמים, שאף ילד לא יוצא מהקהל וצועק. שמישהו יעלה את האבסורד הזה על סדר היום.
אז הנה... במדינה יהודית-דמוקרטית עכשיו שנת 2007 מסתמנת תמיכה סוחפת בחוק לא דמוקרטי בעליל, ואני בהחלט יכולה למנות עכשיו את כל זכויות האזרח עליהן הוא עובר אבל אני לא ילאה אתכן בכל מה שלמדנו באזרחות.
זה מחליא אותי, השאיפה והרצון להתקדם בארץ הזו על גבו של אחר ובכל דרך אפשרית.
הבחירות לנשיאות- זה היה חלק מן המניעים להתקדמותו המגוכחת של החוק הזה בכנסת, הממשלה הזאת הפכה להיות שוק חוקתי וכללי המשחק מזמן כבר הופרו לטובת הנאות אישיות ו"תיקונים" זמניים.
כמו בובות קטנות וחסרות מנוחה, המנהגים של המדינה הזאתי מתרוצצים בין הרצון לשמור המשרה שלהם ולבין הצורך שלהם לעבוד בה, הם כל כך דואגים לשמור על המעמד שלהם שהם שכחו בשביל מה הם הגיעו לשם מלכתחילה.
אני לא אומרת שאי פעם היינו מדינה משולמת בכל הכמעט 60 שנה שלנו כאן היו כל הזמן בעיות וויכוחים אבל זה כבר הגיע לשיאים חדשים, המנהיגים שלנו הם ברירת מחדל כתוצאה מחוסר באנשים שייצגו את הערכים הנכונים, ותמיד אומרים שההנהגה היא רק המראה של העם עליה היא שולטת, אם כך מצבנו גרוע משחשבתי.
אנחנו עדיין מפחדים מהיטלר, ברצון שלנו להוכיח שאנחנו יכולים לקיים מדינה יהודית מתוקנת, פועלים בקדחנות ושוכחים להתסכל מדי פעם על התמונה הגדולה. זה מכעיס וזה מעלה תחושת חוסר אונים.
מדינה מחפשת רועה במצב טוב עדיף בעל ניסיון.
הייתי חייבת להוציא את זה.
המלצה פוסטית:
Work Your Way Out - Ani DiFranco
Bjork - Army Of Me
(:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
