לא כתבתי כאן המון זמן, אבל אני רוצה לכתוב את זה כאן.

אני כותבת לך, כי אני לא יכולה ממש לכתוב לך, או לדבר איתך.

אני לא בטוחה בעצם למי מכן אני כותבת, שתיים, אתן כל כך שונות, אבל אני חושבת שאני מכירה את שתייכן.

למרות שאותך אני מכירה רק כמה שעות ואותך כמה ימים (במצטבר...)

אלייך, יש לי כמיהה שלא הרגשתי הרבה זמן, תודה על זה אני מניחה, שגרמת לי להרגיש ככה, אולי היה עדיף לפגוש אותך מאשר לא לפגוש אותך, למרות הטעם הלוואי הנורא הזה של העוד.

ואלייך, יש לי אהבה, של חברה טובה, מאוד טובה, יותר מדי טובה למצב שלנו.

אני יודעת שאני אראה את זה מחר. ואני אתחרט שכתבתי את זה וכמה חשיבות אני נותנת למשהו כל כך חסר חשיבות, אבל זה מה שקורה כמתאהבים לא?

אני מתאהבת במה שלא אפשרי כי זה לא אפשרי? או כי זה פשוט ככה...?

איפה את?