דבר החיפושית

באיחור ניכר עלתה אתמול הסדרה "בונז", ושני פרקים מחמש עונותיה ישודרו בכל שישי בערב. במרכז הסדרה נמצאים חוקר האף-בי-איי סילי בות (דיוויד בורניאז הלא הוא אנג'ל) והאנתרופולוגית בעלת השם הבלתי אפשרי ד"ר  טמפרנס ברנן (אמילי דשנל. אחות של זואי). בכל פרק מתגלה שלד
של אדם, וברנן ועמיתיה משתמשים בשלל שיטות מדעיות כדי לקבוע למי שייך השלד, מתי האדם מת, איפה ובאילו נסיבות, ואז בות ממהר לבצע מעצר. הסדרה די נוסחתית, לא מלהיבה או מתוחכמת במיוחד, ואף שיש התחלה של סיפור מתמשך, רוב הפרקים עומדים בפני עצמם. לא מומלץ לאכול בזמן הצפייה כי יש הרבה קטעים מגעילים.

דמויות נוספות הן ד"ר ג'ק הודג'ינס, שמתמחה בחקר רפש וזוחלים, מאוד שימושי כשרוצים לדעת כמה זמן האובייקט שמונח על השולחן כבר בר מינן. מתברר שלפי הרימות והתולעים שבשרידים אפשר ללמוד הרבה דברים. יאמי. תחביביו העיקריים הם לגלות קונספירציות, לא להסתפר ולא להתגלח. חוקר נוסף הוא זאק אדי, צעיר שעומד לסיים שני דוקטורטים, ובינתיים משמש כמעין שוליה. הוא אחראי לעבודה השחורה של ניקוי העצמות ומנסה ללא הצלחה לפענח את הקודים החברתיים שהוא נתקל בהם. השלישית היא אנג'לה מונטנגרו האמנית. איכשהו היא מצליחה לקחת את העצמות היבשות  ולהפיק מהן הולוגרמה מדויקת להפליא של האדם המת. מבין כל שוכני המעבדה, היא הדמות הכי חברותית, והיחידה שיש לה חיים מלבד המתים.

האישיות של ד"ר ברנן היא משהו שבין ספוק הוולקני, שלדון מהמפץ הגדול ו-C3PO. אין לה משפחה, אין לה חברים, אין לה בן זוג, אין לה תחביבים,
והיא לא מבזבזת זמן על צפייה בטלוויזיה או קריאת עיתונים. היא עובדת. או שהיא ספונה במעבדה או שהיא נוסעת לכל מיני מקומות שכוחי אל כדי
לסייע שם בזיהוי שלדים. בזמנה הפנוי היא כותבת ספר על אנתרופולוגית משפטית שמפענחת פשעים, שזה משעשע, כי הסדרה "בונז" (אגב,
כל הכבוד על התרגום היצירתי) מבוססת על חייה של האנתרופולוגית המשפטית קתי רייקס, מצוות ההפקה של סדרה וסופרת בעצמה.

ברנן בוחנת כל דבר בהיגיון ומנתחת התנהגויות יומיומיות מבחינה אנתרופולוגית. לכל דבר יומיומי ופשוט היא מצמידה את המונח המדעי המדויק,
מה שיכול לחרפן בעלי מנת משכל ממוצעת. רוב הזמן היא קרה, אנליטית ומנותקת רגשית, והאמת היא שזה יוצר מצבים משעשעים. לכל הֶקשר
חוץ-מעבדתי (אני ואת זה כמו מאלדר וסקאלי) היא מגיבה בהבעה קפואה ואומרת: אני לא יודעת מה זה אומר.  ברנן יודעת לשייך כל חלקיק עצם
לאיבר שהגיע ממנו, אבל אין לה מושג באנשים אמיתיים, איך להתנהג במצבים חברתיים ומה קורה בעולם. מעניין לראות דמות נשית כזו, כי לרוב מאפיינים כאלה מוענקים לדמויות גבריות, בעוד הנשים חמות ותומכות, אבל האמת היא שדשנל יפה מדי, כוסית מדי ומתלבשת בבגדים יפים מדי
בשביל שאאמין שהיא אכן כזאת.