לחכות למשהו ,
לרצות אותו כלכך ,
לטפח תקוות שאולי , רק אולי יקרה משהו כשיודעים שאמור לקרות !
שמחכים כל שבוע , כל שעה , כל דקה , כל שניה
וכשהכל נגמר ויורד המסך , מתאכזבים כל פעם מחדש .
אמרתי לעצמי להפסיק לטפח תקוות , אולי האכזבה תפחת
אבל ככל שאני מנסה להפסיק לקוות , אני רק מקווה יותר
וככל שהתקוות גדולות יותר , ככה גם האכזבה .
כל יום אני מקווה שהיום זה יקרה , אני יודעת שזה אמור לקרות , אני יודעת מה אתה מרגיש ,
אני יודעת שכל פעם שאתה סתם קורא לי לדבר אתה רוצה להגיד לי ופשוט לא מסוגל
כי אתה לא יודע שאני מרגישה אותו דבר .
והאכזבה הזאת , לקוות שאולי היום יקרה משהו
אולי היום המצברוח הכי מושלם שהיה לי בחיים , יהייה עוד יותר מושלם , עוד יותר טוב !
אבל לא , כל יום אני מתאכזבת מחדש , מקווה מחדש .
אז כנראה שבסופו של דבר אני אמשיך להתאכזב .
אבל אני לא אפסיק לקוות , גם אם זה מה שיכאיב לי עוד יותר
התקווה היא חלק מאיתנו , אי אפשר לוותר עליה
התקווה היא מה שנותן לנו עוד כוח , עוד מוטיבציה , עוד חלום
התקווה היא הדבר היחידי שיכול לתת לנו עוד קצת כוח להמשיך
אבל התקווה הזאת , גורמת לאכזבה הגדולה הזאת
אבל בסוף היום אנחנו מבינים ,
שאולי האכזבות האלה ,
הן מה שיגרמו לדברים להיות יותר מפתיעים (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
(;;;