אתמול בערב הייתי עד 23:00 בביצפר. (גייסנו 5580 ש"ח ושלושים וחמש אגורות. מה תגידו על זה?)

חזרתי הביתה, שמעתי את ההודעה של שבח ("אין מחר שעתיים ראשונות" בקול עייף), קראתי את ההודעה שטלי שלחה לי ("אין מחר הדר בבוקר"), וההודעה של רועי ("אין מחר שעתיים ראשונות....").

מאושרת, הלכתי לישון.

הבוקר קמתי בשמונה, צרבתי את fregile סוף כל סוף, אכלתי קורנפלקס (עם תותים!) ויצאתי לתחנה. דיברתי עם אמא עשר דקות בפלאפון עד שהיא הגיעה.

ביצפר וכו', שום דבר מעניין. (חוץ מהשישיסטים, שמיום ליום מתגלים כיותר חמודים)

ישיבת מועצת תלמידים, 5580 שבחים, תודות ומחיאות כפיים. (עושה טוב על הלב)

הביתה בטרמפ. זילזול במגמת קולנוע מפי האמא של הטרמפ. נו, טוב. כל אחד וההחלטות שלו.(אני נהנית מכל רגע, תודה רבה)

גולף אחת. עוד שם בפנקס האדום.

הלכתי להאכיל את החלוטים, דאגה מצד השכנה - "אכלת? רעבה? כוס קפה? את לבד בבית? רוצה לבוא ללמוד כאן?" חמודה.

ועכשיו, אלך לחרוש לתנ"ך.

[מחווה לך, שני; אמרת פעם שמישהו אמר לך שאת אומרת את הדברים הכי חשובים כדרך אגב. אז הנה פוסט כזה. (אוהבתותך)]