לא ערוך

הוא עומד מאחוריי הוילון המכסה אותך משלושת צידייך הקדמיים.

רגליים קרות מריצה ארוכה ומגשם שכמעט ועצר בעדו, הוריד אותו אל הקרקע בעצימת עיניים כפויה של חוסר אונים. שיערו הזהוב ספוג במים וקומתו הנמוכה בקושי עוברת את ברזלי המיטה. בעיניים עייפות שלח מבטים נבוכים אל האנשים בחלוקים הלבנים שהתגודדו סביב מיטתה של השושנה חסרת הקוצים שלו, מחדשים את התכריכים סביב פנייך, ומגבירים את מינון חומרי ההרגעה.

שלא תרגישי את הכוויות הנרחבות שכילו את עורך הלבן.

שלא תדעי שרק כמה שעות לפני כן, הם לקחו ממך את רגלייך.

הם אמרו לך שתצטרכי להישאר במיטה לכמה זמן.

כך ניסית להסביר לנסיך הקטן ולחבורת הילדים שעמדו סביבך בצורת חצי ירח ואיחלו לך רפואה שלמה כל אחד בתורו. חייכת אליהם באומרך שבקרוב תוכלי לרוץ ולשחק יחד איתם.

הנסיך הקטן הרכין את ראשו בכעס על המילים שאמרת להם ללא בושה, על האופטימיות המוגזמת שהפגנת. כי את העוגה שהוא עזר להכין לכבודך לא היה אפשר לדחוף דרך הצינוריות השקופות שיצאו מוורידייך. ואת כיסא הגלגלים יהיה קשה להסתיר מאחורי השיח הגזום שמאחוריו נהגתם לשכב במשחק המחבואים.

בסיוטיו המרים, התחבושות יורדות מעצמן, ועורך נראה כמו תלוי ממך בכורח המציאות, שרוף ומאיים בצבעים של מוות.

דמותך שברירית, אך הרגליים היו עדיין שם.

הנסיך הקטן מאשים את מסתרי התת-מודע בבחירתם להציג בפנינו את התמונות שאנו מבקשים לשכוח יותר מכל. הוא לוקח כיסא ומתיישב, מחליט בלבו לנצל את הדקות האלו בכדי לנצור בזכרונותיו את רגליה של משאת נפשו שהשכילו להריץ אותה קדימה במשחק "תופסת" פרוע בדקות האחרונות של אור היום, והרימו אותה גבוה מעל לטרמפולינה נאנחת מהזנחה ארוכת שנים.

אבל שוב, כמו תמיד, לאותם מסתרי התת-מודע יש נטייה להציג לנו את העובדות לא בהכרח בסדר הכרונולוגי המופשט, אלא דווקא בסדר שיכול להכאיב לנו מכל.

לכן, לא מפתיע לנו לשמוע שהנסיך הקטן נהדף לפתע אחורה אל הרצפה המתלהטת, אל חלום הבלהות שהלהבות כמעט ונגעו בשוליו, אבל כבר הספיקו לאכל את שכבת בגדיה הראשונה של השושנה.

צעקות הבהלה המרות כמו צופפו עוד יותר את סלילי העשן שהיתמרו מגופה הנאבק.

הנסיך הקטן רק עמד שם ותהה על כוחן של הדמעות לגבור בקרב חזיתי על הלהבות המרצדות.

זיעה קרה שוטפת ממך את קורי הבדידות המצטברים לאיטם בצידי העיניים הכחולות. הוא שוכב על הספסל לידך, מכורבל ככלב פצוע, מאשים את עצמו על שלא גרף את לועי הרי הגעש הפעילים שהכו בלבה רותחת את ניסיונות עמידתך באתגרים שהציבו לך אלי הגורל.

סלחי לו ילדה, לטפי את ראשו בחיבה.

סלחי לנו על שהתעלמנו בכזאת בוטות מהיד שנופפה אלינו מעל שכבת האימה המבעבעת פחד.

חייכי אלינו, דבר לא יהפוך אותנו למאושרים יותר.

Private Member.