הנה הוא מתחיל.. סליחה על הדיליי.. פשוט קנו לי היום ארנבונת ועשיתי את כל ההכנות שלשום ואתמול! היא מתוקונת והיא בגודל כף היד שלי, בצבע מייפל, וזה גם שמה D: אז תהנו, תמיד שמחה לקבל תגובות..

ליאן נכנסה לחדרה ונשכבה על מיטתה. רצו לה הרבה מחשבות בראש, על הבחור שפגשה. הוא היה מעניין, ומשהו בו משך אותה. היא גם ידעה מה היה המשהו הזה- העיניים שלו. הם הטריפו אותה, והיא ידעה שזה בגלל הבחור האחר שנאסר. כשהגיעו לדלת ביתה, היא רק רצתה להימלט מהעיניים האלה, ולכן לא שיתפה איתו פעולה. כעת היא התחרטה על כך, אבל היה מאוחר מדי. הוא רצה אותה, והיא הרחיקה אותו. והיא אפילו לא יכלה ליצור איתו קשר ולהתנצל- היא רק ידעה את שמו, ואילו הוא ידע עליה הכל. כמעט הכל. הוא לא ידע שהיא לא באמת הבת של המושל. זה ניחם אותה, והפך ליתרון שלה עליו. לפחות את זה הוא לא ידע.

לפתע, באמצע המחשבות האלה, צילצל הטלפון שלה, והיא ענתה.

"ליאן?"

"כן?"

"אוי ליאן! איך דאגתי לך! את בסדר? איך הגעת הביתה? המדרון שלי לא היה ארוך במיוחד, אבל חיפשתי אותך מלא זמן ולא מצאתי!" ליאן הרחיקה את השפורפרת מאוזנה בחיוך כששצעקת ההקלה שנשמעה.

"אוי סמנתה.. בחיים לא תדעי מה.." היא התחילה להגיד, אבל אז היא התחרטה. סמנתה תחשוב שהיא השתגעה. לפגוש בחור כל חמוד, נחמד, וחתיך, ולהתעלם מהחיזורים שלו? "מה?" שאלה סמנתה כשעצרה.

"קרה! נפצעתי בברך והייתי צריכה לחזור את כל הדרך לבד!" חצי שקר, אבל חצי אמת, חשבה לעצמה ליאן בשביעות רצון מהשקר המוצלח.

"באמת? אוי, מסכנה שלי! למה לא התקשרת אלי? הפלאפון לא היה עליך?"

"הוא היה, אבל הסוללה יצאה ממנו כשהתגלגלתי.." האם פעם אמרה לליאן ששקר אחד מוביל להרבה מאוד שקרים אחרים, וכעת היא ידעה שזה נכון.

"אוי.. ואיך את מרגישה עכשיו? חבשו לך את הברך?" עכשיו אני אצטרך גם לשים תחבושת מזוייפת, חשבה לעצמה ליאן בעצבנות.

"אממ.. כן.. אבל מחר מורידים לי את התחבושת.. לא פציעה רצינית במיוחד."

"אהה.. מזל.. אז.. אני לא רוצה להפריע למה שאת לא עושה שם.. נדבר?"

"נדבר."

"ביי.."

"ביי." והיא הניחה את השפרופרת, ובדיוק נשמעה דפיקה על הדלת.

"כן?" זה היה מייקל.

"אומרים שהולכת להיות סופת רעמים היום בלילה." הוא אמר והתיישב על מיטתה.

"בסדר, אתה יכול לישון פה. בתנאי שלא תפריע לי."

מייקל חייך בשביעות רצון והלך אל המחשב בחדרה, והתחיל לשחק.

ליאן התכוונה להגיד שהשינה לא כוללת השתלטות על המחשב, אבל הגב שהופנה אליה גרם לה להתחרט ולסלוח לו.

היא ירדה למטה אל המטבח, ופגשה שם באם.

"איפה אבא?"

"בפגישה. למה?"

"סתם, מתחשק לי לדבר איתו."

"את יודעת שלא כל פעם שמתחשק לך לדבר איתו הוא יכול לדבר איתך. למעשה, אותו דבר גם כשהוא רוצה לדבר איתך."

"זה לא נכון! בדיוק ההפך! הוא אף פעם לא יכול לדבר איתי!"

"את יודעת שהוא משתדל. העבודה שלו קשה, ואנחנו צריכים להבין אותו ולהתחשב." זה גרם לליאן להתעצבן, והיה לה מצב רוח מלחמתי.

"נמאס לי מההתחשבות הזאת! לא זכורה לי פעם אחת שהוא התחשב בנו! אפילו ברוב יום ההולדת שלי הוא לא היה! חשבת על זה שאם הוא היה אולי כל התקרית עם העבריין לא הייתה קורית?" היא צעקה ורצה חזרה לחדרה. היא הייתה עצבנית, וכשהגיעה לחדרה קפצה על מיטתה ושיחקה בעצבנות במשחק בפלאפון שלה.

למזלו, מייקל הכיר אותה טוב מספיק בשביל לדעת שכשהיא עצבנית לא מומלץ לדבר איתה, חוץ מזה שהוא כמעט שבר שיא במשחק המחשב, ולא רצה להפסיק לפני שישבור ולוותר על המחשב. ליאן הודתה לו בכל ליבה על השתיקה שלו וזה הרגיע אותה.

למחרת בבוקר, ליאן התעוררה לקול דפיקות בדלת. היא ראתה את מייקל שרוע עליה בתנוחה מוזרה. לא מפתיע במיוחד, ציינה לעצמה. היא אפילו לא הספיקה להזיז את מייקל מעליה כשהדלת נפתחה.

"לא אמרתי שאפשר להיכנס! ממתי את נכנסת בלי אישור, פטרישיה?!" קראה. אבל זאת בכלל לא הייתה פטרישיה.

"אוי אלוהים" אמרה. היא התכסתה במהירות בשמיכה. כל מה שהיה עליה זה גופייה ותחתונים של פיג'מה, וזה היה ג'ו.

"דפקתי."

"מי הכניס אותך לעזאזל? אתה אמור לעבור סדרת בדיקות לפני שמרשים לך לעלות לקומה השנייה, אם בכלל! כמעט לאף אחד לא מרשים לעלות לפה חוץ מלמשרתות ולי ולמשפחה שלי כמובן! פה נמצאים חדרי השינה שלנו!"

"אני חושב ששמתי לב.. פשוט התחשק לי להסתובב בבית כשאחת המשרתות הלכה להביא לי את המשכורת." אמר בפשטות.

"התחשק לך? התחשק לך? לי מתחשק להעיף אותך מפה עם סטירה! יש לך מזל שאני חצי ערומה אז אני לא יכולה!"

"באמת תהיתי מה את עושה עם אח שלך במיטה.. ועוד חצי ערומה.." הוא הרים גבה.

"אוי תשתוק! הוא פוחד מסופות רעמים. וחוץ מזה, עכשיו הערת אותו" אמרה כשמייקל התהפך בחוסר נוחות.

"הערנו" תיקן אותה שנייה לפני שפקח את עיניו.

"ליאן? מה.. מי זה?"

"מישהו שאני מכירה. חזור לישון, עדיין מוקדם מאוד. אמרה וליטפה את ראשו בחיבה.

"גם אני אמורה לישון" היא הביטה בתוכחה על ג'ו.

"מה דעתך על טיול קצר בחוץ? בבגדים כמובן" אמר ג'ו וגיחך אחרי שמייקל נרדם שוב.

"קודם כל צא החוצה, ואז אני אולי אחשוב על האפשרות הזאת" אמרה.

"אני אחכה במסדרון" אמר וסגר את הדלת.

ואז נשמעה צרחה.