הסיפור הראשון שלי :)

הקדמה לסיפור חדש...

לא יודעת בדיוק מה אני הולכת לעשות עם הקטע הזה, אבל אני מקווה שאני אצליח לכתוב בעקבותיו איזה סיפור טוב..

בקשר לסיפור כמעט, אני רוצה ממש להמשיך אותו, אבל קשה לי.. קצת במחסום. נראה לי שאני אמשיך אותו בשלב יותר מאוחר..

בינתיים תקראו את זה.. אני אשמח לביקורת בונה

נכנסתי לחדר שבו רקדו כולם.

ראיתי כמה חברות מנופפות לי לשלום. התקרבתי אליהן, מחייכת בנימוס.

דיברנו כמה דקות. לאחר מכן, הן נכנסו לרקוד.

נשענתי על הקיר עם הקולה שלי, חושבת על היום שהיה לי. יום משעמם למדי, כמו כל השאר.

ואז ראיתי את עומר.

הוא פילס את דרכו בין כל האנשים כשראה אותי, מחייך את החיוך שהוא מחייך תמיד כשאנחנו נפגשים.

חיוך מאושר כזה, כובש. ועם זאת, ביישן, תמים. חיוך עומר.

בדרך החיבוקים שלנו קצרים מאוד.

רק לשנייה הוא כורך יד סביבי, כמו מתוך הכרח, ואחר כך מתנתק במהירות. חיבוק ביישן.

אבל הפעם החיבוק שלו היה שונה.

הוא חיבק אותי עם שתי ידיו, לפרק זמן די ארוך, ולאחר מכן השאיר יד אחת מסביב לעורפי.

הוא שאל לשלומי בהתלהבות שלא אופיינית לו.

עניתי לו בחיוך שהכל בסדר, כרגיל.

הוא המשיך לחייך, מציין שלא דיברנו הרבה זמן. למרות שהאמת היא שדיברנו אתמול.

הוא אמר שבשבילו זה יותר מידי זמן, ושהוא התגעגע.

בשלב הזה כבר היה לי ברור שמשהו עובר על עומר.

הוא בחיים לא אמר לי שהוא התגעגע אליי, בחיים לא חיבק אותי ככה, ובחיים לא חייך אליי ככה.

אבל הייתי שמחה שהוא לא עצמו, כי עומר החדש התנהג אליי בדיוק בצורה שבה רציתי שהוא תמיד יתנהג.

את יפה היום, הוא אמר.

אם רק היה יודע כמה זמן לוקח לי לבחור בגדים כשאני יודעת שהוא יהיה בסביבה.

הוא התחיל ללכת לכיוון היציאה מהחדר, ומכיוון שידו הייתה כרוכה סביבי נאלצתי ללכת יחד איתו.

הוא לא הוריד את עיניו ממני. אני מצטער, הוא אמר.

הבטתי בו לא מבינה והוא הסביר שהוא מרגיש שהוא לא התנהג אליי יפה בזמן האחרון. זאת הייתה האמת.

הנהנתי בראשי, סולחת לו עוד לפני שהתנצל.

הוא נעצר ליד מראה שהייתה תלויה על הקיר, והביט בעיני דרכה.

משכתי אותו בעדינות ממנה והוא שאל אם אני לא רוצה לראות את עצמי במראה.

למה שאני ארצה לראות? שאלתי.

הוא הצמיד אותי לקיר ליד המראה, ורכן לעברי. אני די בטוח שתרצי לראות את זה.

הוא התקרב אליי, מצחו שעון על מצחי. בכל רגע שעבר שפתיו נראו יותר ויותר קרובות לשפתי.

הסמקתי מאוד. ליבי פעם בעוצמה כל כך גבוהה, שהייתי בטוחה שהוא כבר שם לב.

זה היה הרגע שלו חיכיתי כבר שנה וחצי. הרגע המושלם. ההיגיון הבריא שלי סירב להאמין  שזה באמת קורה.

למשך כמה שניות, השפתיים הרכות שלו נחו על שלי. היה נראה ששנינו מתענגים על הרגע, לא רוצים שהוא יגמר. ידיו עטפו את פניי, אוחזות בי בבטחה. ואז, בבת אחת, הוא נישק את שפתי.

ניסיתי, באמת שניסיתי להגיב. הכרחתי את המוח לשלוח אותות לעצבים, לומר להם להתחיל לזוז, להתאים את הגוף שלי לגוף שלו, לפעול ביחד איתו. לעשות משהו. אבל נראה היה שההלם שלי היה פשוט עמוק מידי.

לאחר כמה שניות, הוא התנתק ממני, פוקח את עיניו.

את בסדר? הוא שאל בחיוך.

הבטתי בו, ופתאום זה היה רק אני והוא. אני ועומר. מסביבנו לא היה אף אחד. החדר היה ריק, הבית ההוא, ברחוב הראשי של העיר, שנדמה שכל האנשים בעולם התנקזו בו כדי לחגוג, היה ריק.

הבטתי בו, בעיניו, בחיוך השובב, בשפתיים המשורטטות. בשפה העליונה, שנעלמת כמעט לגמרי כשהוא מחייך את החיוך עומר שלו. אבל עכשיו, היא הייתה מתוחה באופן מושלם. ובשפה התחתונה, בשרנית ואדומה יותר מתמיד. בעור החלק, הנמשים המושלמים, בשיער הקצר שהיה יותר חלק מביום יום.

הרחתי את הריח המושלם שלו. גם אחרי אחד מאימוני הספורט המפרכים שלו, נשאר לו ריח טבעי משכר.

ואז התעשתתי. במהירות כרכתי את ידי מסביב למותניו בחוזקה, מצמידה את גופו הכי קרוב שאפשר לגופי. בתיאום מדהים, שפתינו נפגשו לנשיקה סוערת.

נדמה היה שהיא נמשכה כל כך מעט, אבל כשההוא התנתק ממני יכולתי לראות בשעון שעברה לא פחות מרבע שעה. בואי נלך מפה, הוא אמר בחיוך.

-

התעוררתי במיטה, חיוך גדול נמתח על פני כשאני נזכרת באירועי הערב הקודם.

כמה זמן שחיכיתי לרגע הזה, כמה שהשתוקקתי לנשק את שפתיו.

כמה כייף לדעת שהוא שלי, שאף אחת לא תהיה בלב שלו בזמן שאני שם.

כמה חלומי היה לשמוע אותו אומר שהוא כל כך שמח שאני שלו עכשיו.

כמה חלומי להיות שלו.

הלב שלי איים להתפוצץ מרוב אושר.

כל משאלותיי הכמוסות התגשמו בלילה אחד מושלם, נדמה שמושלם בשביל להיות אמיתי.

ואז זה הכה בי.

הדבר היחידי שעשיתי אתמול בערב היה לראות סרט קלאסי ישן ולרדת על חבילת גלידה.

במשך כמה שניות עיני היו פעורות לרווחה, מרגישה שאני מקבלת מעיין נוק אאוט.

ואז הדמעות הציפו את עיני בזרמים בלתי פוסקים. הסתובבתי, קוברת את הראש בכרית, נותנת לה לספוג את כל הדמעות. את כל החלומות שהלכו לאיבוד, האשליות שנופצו בבת אחת. את הכאב שהתגבר משנייה לשנייה.

את האהבה הנכזבת.

אוהבת אתכם ♥