8/2009
העיינים אומרת הכל . 3 >
עכשיו , שאני חושבת על זה , היה אסור לי להסתכל לך בעיניים .
אחרי הכל , העיניים האלה שיקרו לי במצח נחושה .
שנאתי את המחשבה הזאת .
שאני מתאהבת בך .
ניסיתי להדחיק .
להכחיש .
למחוק את המחשבה הנוראית הזאת מהראש שלי .
אבל לשווא .
המחשבה הזאת זמזמה בראשי כמו זבוב .
ולא הצלחתי להרוג אותה .
אז פשוט , ויתרתי .
ויתרתי עלי .
ויתרתי על כל זכות שהייתה לי להתנגד לך .
וזאת - הייתה הטעות הכי גדולה שלי .
כי היה לי את הכוח להתנגד .
זה היה לי בידיים . יכולתי להגיד משהו .
יכולתי להרגיש הכי רע שאפשר . אבל לא .
פשוט ויתרתי .
לפעמים בלילות , הייתי בוכה .
כאב לי . היה לי חור ענק בבטן .
ולא עשיתי כלום עם הכאב .
רק התקפלתי כמו כדור בלילות .
כל הזמן שהזכירו לי אותך , החור רק התרחב והתרחב .
והלב המשיך לכאוב .
אבל באמת , לא היה לי מה לעשות .
שנאתי שאני חסרת אונים .
שנאתי את הרחמים של חברות שלי .
והן בכלל לא הבינו .
הן רק אמרו לי להמשיך הלאה .
לאן בדיוק להמשיך הלאה ?
ככל שאני ממשיכה הלאה הדרך לשכחה ארוכה יותר ויותר .
כל פעם אני ממשיכה ואני באמת חושבת שאני מתקדמת ! ואז , אני רואה אותך .
והכל משתנה .
שוב יש לי חור בבטן ושוב אני חסרת אונים .
מה אני אמורה לעשות ?
לשכוח ?
וואי , אתם באמת חושבים שזה כזה קל ?!
זהו . שזה לא . בכלל , בכלל לא .
זה הדבר הכי קשה שנתבקשתי לעשות .
אבל הצלחתי . בסופו של דבר . אני חושבת .
כלומר , כבר אין לי את החור בבטן .
אבל זה לא אומר שאין לי שרידים בלב .
תמיד חשבתי שאני חזקה .
אבל זה לא נכון .
רק הדחקתי את הרגשות שלי .
ואף פעם לא הקדשתי מחשבה לכאב שיבוא שאני אצטרך לחשוף את הרגשות .
זה פשוט כואב ברמות שאף אחד לא מבין .
אבל אני התחלתי מחדש .
וזה אומר שאני לא מתכוונת להתאהב השנה .
לא .
השנה הזאת תעשה לי רק טוב .
והפעם אני כבר לא סומכת על הגורל .
הפעם אני יעשה שינוי בעצמי .
| 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: