היום, לכבוד יום השפה (שחל בנר שני של חנוכה - ביורצייט של אליעזר בן יהודה) אני עומד לספר לכם על צרופי המלים והביטויים שאני ממש לא אוהב בעברית. כן, אפילו עכשיו, לפני שכתבתי אותו, אני מנחש שזה הולך להיות אחד הפוסטים הצדקניים והטרחניים שהעליתי. ואני, כמובן, מזמין אתכם (לא אותכם), לכתוב לי בתגוביות על השנאות שלכם. כי אם יש דבר שאני נהנה ממנו יותר מתיעוב, זה תיעוב קבוצתי.

אז בואו נתחיל.

שפה תקנית

בשאלת התקניות של השפה, אפילו המומחים נחלקים בין המתירנים - אלה שמכשירים כל שיבוש, לבין הטהרנים - שמקפידים על קלה כחמורה. וכמובן שאין כאן חלוקה דיכוטומית לשני מחנות, אלא קשת מגוונת. אז אני מוצא את עצמי, לחרפתי, קרוב לדן כנר (זה הצפיחית בדבש שנהג להכות את אשתו. נכון, ימני). למה? אני לא יודע. אולי כי זה מאפשר לנו להבחין בין האצולה לערסים (ע"ע כדורגלן צמרת ב-BMW שחורה).

שיבושים

אז אם נתעלם מהטעויות בין זכר ונקבה (בעיקר במספרים), הנה כמה שיבושים רווחים שמעיפים לי את הסכך:

רובליקה.

אנדרלין.

ביוקרטיה.

היום בערב.

כזה דבר. 

יותר עדיף.

ממזמן (וכל אחיו: 'ממלמטה', 'ממלמעלה' ו'ממתחת').

מיציבושי (תודה לדפנה).

סובארו (עם חולם בסוף, וזאת למרות שעל הרכב מופיע השם שלו באנגלית - Subaru).

סלקום (פעם שמעתי בטלויזיה את המנכ"ל דאז - יעקב פרי, מבטא אותו כמו כולם - עם שורוק).

מסטינג (באנגלית - mess tin).

פנדל (באנגלית - penalty).

קואצ'ר (באנלית - Coach).

מכנסיים לבנות (אפשר גם משקפיים חדשות או גרביים יפות. ותודה לנ*גה).

במידה ו... (צ"ל במידה ש...)

כנסו, כנסו - לא הייתי נדרש לשיבוש הזה אלמלא גם ערוצי הטלויזיה (אפילו זה שמפוקח אישית ע"י אבשלום) משתמשים בהטיה הנפסדת הזו שבעברית יש לה משמעות אחרת - איספו או קבצו. כשמצווים על אנשים להכנס למקום כלשהו, יש לומר 'הכנסו'. למרות שאני לא נוהג להסגיר את מקורתי, הפעם הבטחתי לסבתא חביבה, שחלקה עלי, למצוא במרשתת סימוכין לעמדתי. אז הנה הפינה שומרים על העברית של הלשונאית שלומית תעשה (סוג של אבשלום) מהרשות השניה.

מתרים - זה יכול להיות האיש שבא לבקש מכם תרומות, אבל לא מן הנמנע שאלו יהיו אנשים אשר יתרו בכם לבל תעברו את הגבול. אז אם המתרים יעסקו בהתראה, מי יספק את ההתרעה? מבלבל? לא רק אתכם. גם אני נעצר לפעמים לחשוב מתי מדובר כאן רק באזהרה ומתי - ממש באזעקה.

וכמובן את זה שאני הכי אוהב - אמברקס (באנגלית Hand breaks). אבל את זה, בבקשה, אל תתקנו. אם תשחררו לי את האמברקס, אני לא רק ידרדר, אלא ממש יתפרק.

רגע, אל תקפצו, אני עוד אגיע לתחתון ומכנס.

היפוכים

אמצעי מצויין לאיתור היורקים הוא שימוש במלים במשמעותן ההפוכה. ואני לא מתכוון כאן לביטויים שהמשמעות שלהם התהפכה עם התפחתחות השפה (כמו חבל על הזמן או בת זונה) אלא לדברים כמו אלה:

להשכיר (במקום לשכור).

להשאיל (במקום לשאול).

להלוות (במקום ללוות).

לדבר (במקום לשתוק).

שפה עשירה

 אז גם כאן יש לנו שני קצוות (למה אתם מתעקשים על 'שתי קצוות'? למה):

מצד אחד יש את אלה עם אוצר מלים כל כך קטן שהם 'עושים' כל דבר. ואני לא מתכוון רק לאלה שאומרים לילד שלהם 'לך תעשה שיניים', אלא ממש למקום שבו החרא הזה פוגע במאוורר: בזמר המזרחי. מפאת כבודם של התמלילנים לא אציין אותם בשמם, אבל כל אלה שכתבו את הביטויים 'עושה לי לאהוב אותך' (ע"ע אהבה שאינה תלויה בדבר) או 'עושה לי לעזוב' או כל עושה מורשה אחר - שיעשו אחד את השני.

ויש גם את הפועל 'לשים' שבא לסתום את כל הפרצות באוצר המלים ומשמש את בעליו האנין לכל פעולות היומיום. הוא שם נעליים, גרביים (טוב, אולי בסדר הפוך), מכנסיים, חגורה, כובע ושעון. מה קרה לפעלים לנעול, לגרוב, ללבוש, לחגור, לחבוש ולענוד? אני חושב שיש רק דבר אחד שאפשר לשים על הגוף - שרשר. רגע, אני הולך לשים מוזיקה (תודה לאיציק מטייל ושר).

הייתי יכול להביא כאן גם את הפועל 'להביא', אבל אני בטוח שכבר תפסתם את העקרון.

אני אוהב את השפה העשירה, לא המתפלצנת (ע"ע אני אומרת לך את זה ממקום של ריק וחסר משמעות), אלא פשוט את זו שיש בה הרבה מלים נרדפות - שפה שיכולה לתאר ניואנסים ודקויות. שפה מדוייקת.

סלנג 

החל מיום השחרור שלנו (מהצבא, אני מתכוון, אבל יכול להיות שזה אפילו יותר נכון לשחרור ממוסדות אחרים כמו כלא למשל), אנחנו נדונים, בהגדרה, לפגר באוצר ביטויי הסלנג. אבל מאידך - אין דבר יותר פתטי מעגה ארכאית. אם מישהו משתמש היום ב'גזעי', 'שאקל', 'להתפלח' או סתם 'להשפיך ניטים' אתם יכולים לבנות על זה שהוא ממש, אבל ממש, זקן והשיחה איתו תהיה לגמרי חד סטרית. דהיינו - לדבר הוא דווקא מוכן (ע"ע כשאתה היית בגן...).

אליעזר בן יהודה הוא זה שהמציא את ה'פצצה'. היום זה הפך לסלנג מיושן וה'כוסית' תפסה את מקומה. בדרך היתה לנו גם את החתיכה, השאפה ועוד כמה שאני בטח שוכח. אני ממש מחכה שהכוסית כבר תרד מהבמה. אבל במחשבה שניה, גם הביטוי 'נקבה' שבו השתמשו אבותינו החסודים, מתאר את האשה כ'נו, הדבר הזה שבנוי מסביב לנקב ההוא'. אני חושש שהם לא היו פחות וולגריים מאיתנו.

מטאפורות וביטויים

יש כמה ביטויים שאני ממש לא מתחבר אליהם: 

נפל לי האסימון

אני עוד חייתי בתקופה שבה הזינו טלפונים ציבוריים באסימונים ואני עדין לא מצליח לדמיין את המטאפורה הזו.

להחליף דיסקט

אפילו אני, שיצא לי לעבוד עם מחשב גם בתקופה שמערכת ההפעלה שלהם נטענה מתקליטון, לא ראיתי אותו משנה את עורו לאחר החלפת הדיסקט. יכול להיות שהיה מישהו בעולם שכן היה נוהג להעביר את המחשב שלו למערכת הפעלה שונה לגמרי (להבדיל מגרסה מתקדמת יותר) ע"י החלפת תקליטון, אבל אתם יכולים לבנות על זה שאף אחד מאלה שהמציאו או משתמשים בביטוי הנ"ל, לא הכיר אחד כזה.

בלחיצת כפתור

למה אני לא אוהב את המטאפורה הזו? כי תמיד יש ממש הרבה עבודה סביב הכפתור הזה (שכמעט בכל המקרים הוא קליד).

לשלוף שפן מהכובע

ארנב, נפתלי, ארנב.

שתי ברירות

כשמישהו אומר לי 'יש לך שתי ברירות, האחת לעשות ככה והשניה לעשות אחרת' הוא מאבד אצלי מיד שבע נקודות: 4 ראשונות על זה שהוא לא חבר (ע"ע לא זורם) והשאר בגלל שבעצם הוא מציע לי רק ברירה אחת בין שתי אפשרויות (אפילו אם יש שם שלוש, זו עדין ברירה אחת ועדין מי שמעמיד אותך עם הגב אל הקיר הוא רק מתחזה לדורש טובתך). ובכלל שמישהו מגביל אותי לשתי אפשרויות, כמעט תמיד אני מוצא אופציות נוספות.

ו/או

לחיקוי הזה של העגה המשפטית אין שום הצדקה. אם תבדקו היטב תראו שה'או' מכסה, כמעט תמיד, את כל האפשרויות. אתם יודעים מה, תנו לי דוגמה שבה יש הצדקה להשתמש בתנאי הלוגי המתחכם הזה.

באם

אם יספיק. וגם 'כדי' יספיק בכל המקומות בהם תמצאו 'בכדי'.

וידוי הריגה

על 'וידוא הריגה' אני לא משתגע. בכלל נראה לי שכשמישהו ממש מרגיש צורך להשתמש בתואר הפועל הזה הוא יכול להחליף אותו ב'אימות'.

רבים

יש מלים שיש להן רק קיום זוגי אבל חובבי הזמר הים תיכוני הרגישו צורך ליצור להם גם צורת יחיד: לדוגמה - מכנס או תחתון.

גם האופניים נולדו כיצור זוגי, אך התמונה הזו ממחישה את העובדה שגם לאופן הבודד יש זכות קיום.

ואם אנחנו בענין של עברית, איך קוראים לשפיצים (המוטות שמחברים את ההיקף לטבור)? נכון מאד - חישורים.

יש גם כאלה שהתרבו שלא כדרך הטבע. עורך דינים למשל. אבל יש מלים שנולדו ישר ברבים ואין שום הצדקה לרבות אותן שוב: רכב, נשק, לחם וכיו"ב. אז כל מי שאומר 'רכבים' ו'נשקים' מוזמן לכתוב לי בתגוביות איך אומרים רבים ברבים.

ולקבוצה הזו אני יכול להכניס גם מלים שמגיעות מהלעז ישר ברבים, אבל הילידים ריבו אותן פעם נוספת: ברקסים, רלסים, בורקסים, שרימפסים, צ'יפסים וכיו"ב מלים שכולן היו צריכות להסתיים ב-ס'. אבל בשיא מחזיק דוקא הנסיון המרתק, שלו הייתי עד לפני 30 שנה, של שתי פקאצות בחנות צילום לקנות פיל אחד. 

פיל הפיל הפיל כפיל

כן, אם הייתי יודע לנקד היה לכם יותר קל להבין את המשמעות של המשפט הזה שעלה במוחי.

למישהו יש קרם לחות, או משהו?

מילות יחס

שגיאה במילות היחס היא אחד המאפיינים של אנשים שלא שולטים בשפה. זה בסדר מבחינתי אם עולה חדש יגיד "אני חושב הוא יותר גבוה כמוני", או שערס יגיד "פוצצו אותי ממכות", אבל רפי גינת, קרין מיתולוגי (ע"ע כל קריין וחריין), מה ההצדקה שלו להגיד בקדימון של התכנית על המחבתות והסירים "משקרים אותנו"?  

גינת - הקריין של הקריינים

אין להם שם בערוץ השני את האבשלום שלהם?

סיכול אותיות

יש ביטויים שגם אם תסכל את האותיות של אחת המלים שבהם עדין יצא לך משהו מספיק קרוב למקור. לדוגמה, שמעתי היום את ראש עירית בית שמש (כן, זה שאחראי להתדרדרותה אל זרועות הפונדמנטליזם) אומר את הביטוי מאוחרי סוגר ובריח. אז מר אבוטבול, אחרי שתצליח להשתלט על הסוגרים שלך, אתה מוזמן לדחוף לשם (לביטוי כמובן) סורג.

מחדש השפה

אבל השיבושים שאני מצטט מפיו של משה אבוטבול הינם כל כך רווחים, עד שאי אפשר להאשים רק אותו בכל תחלואי החברה שלנו

 ועוד הוסיף ראש העיר את המטאפורה רוקם עור וגידים. לכבוד זה הייתי עושה יום שידורים מיוחד בגלי צה"ל וקורא לו 'שירורקום'. משה, אני ממליץ שתקרים מעט את הבלילה הזו לפני שאתה מגיש אותה להמונים המשולהבים.

הגיה

אז איך מבטאים את המלה 'מחלף' - Mekhlaf, או Makhlef, או שמא Mikhlaf? אם אתם לא יודעים, אל תשתמשו בזה בכלל. דהיינו - אל תעלו על אוטוסטרדות בכלל ועל אוטוסטרדת המידע בפרט.

ואיך הוגים 'פטמות'? ואני מתכוון כאן רק לאלה מכם שיכולים להרשות את זה לעצמם. Pitmot או Ptammot? מי שלא יודע לא מאבד רק את זכותו לחזר אחרי בר, היידי, או ג'יזל - הוא לא יצלח אפילו לעבודת החליבה ברפת שלנו (מה שמשאיר לו רק את המטעים, הפלחה, או אחד מענפי השירות).

מסלול המכשולים בגיבושון לפסיכומטרי אצלנו בשכונה

הכי גרועים

הכי אני שונא את הביטויים 'כוסית' (שלא לדבר על 'כוסון') ו'נודניק'. למה את הראשון, זה ברור - כי אני לא זורם. ולמה את השני? כי אני לא נודניק. לא, לא, זה ממש מעליב. מקסימום אני מסכים ל'חופר'.

כוסית על

תודה לליסה ששלחה לי את התמונה המקסימה הזו

מלחצי פינה 

לפני יומיים התחלתי לבנות את שולחן הפינג פונג המודולרי לסוס פרא - נכדי בן השלוש:

וכמו בכל פרוייקט, גם הפעם אני מפנק את עצמי בכלי עבודה שמשכלל את יכולת הבניה שלי.

כולנו, כל אלה שבונים משהו בידיים שלהם, מסתמכים על זויות ישרות. בדרך כלל אנחנו מבינים כמה אנחנו נשענים על הקונספט הזה רק כשהזווית בין שני אלמנטים שחיברנו, לא יוצאת ממש ישרה. כדי שהיא תצא ממש מדוייקת (טוב, ממש מדוייקת זה אף פעם לא מצליח, אני מוכן להסתפק ב'יותר מדוייקת'), אני נעזר בכל מה שאני יכול. ברוב המקרים, המכשיר העקרי עליו אני נשען הוא הזויתן.

אבל במהלך עבודתי אני נעזר בעוד שורה של סרגלים שמובנים, בעיקר בתוך מכשירי החיתוך שלי (משורים וכיו"ב).

כשאני עובד בנגרות, ורוצה ליצור פינה בזוית ישרה, אני יכול להשתמש במלחציים יעודיים:

וגם זה נותן רק תוצאה מקורבת. כדי להבטיח שהזויות ממש ישרות, אין מנוס מלמדוד אלכסונים.

אבל במלחצים האלה של הנגרות לא ניתן להשתמש לריתוך. שני החלקים קרובים מדי והם יפגעו ללא תקנה מהניצוצות וחלקי המתכת החמים שעפים מהקשת החשמלית.

אז איך מסגר יוצר פינה בזוית ישרה? הוא שם את שני הפרופילים בניצב (בזוית ישרה בקירוב) מרתך 'פיק' ומודד בעזרת זויתן. את השגיאות הוא מתקן בעזרת מכות פטיש על החומר, עד שזה מגיע לזוית ישרה. או אז הוא מוסיף עוד פיק עד שיש לו חיבור מספיק ישר ומספיק חזק. מאוחר יותר, כשהוא מרתך את התפר, הוא עושה זאת בזהירות משום שחום הריתוך עלול למשוך את החומר ולשנות את הזוית עליה הוא טרח כל כך.

אז אחרי שלא הצלחתי למצוא בחנויות כלי העבודה מלחצי פינה שנועדו למסגרים, עשיתי לי אחד בעצמי:

חיברתי שני זוגות מלחציים שטוחים לפלטת מתכת עבה (6 מ"מ). הפלטה שגודלה 50 על 50 ס"מ שוקלת קצת יותר מ-12 ק"ג ויחד עם המלחציים מגיע משקלו של המתקן הזה למשהו כמו 16 ק"ג - מספיק קל כדי שאוכל לטלטל אותו החוצה לצורך הריתוכים ובסיום העבודה - להחזירו לאחסון בבית המלאכה.

הקושי הגדול בהכנת המתקן הזה הוא לקבוע את שני זוגות המלחציים בזוית ממש ישרה. הקושי הזה מתעצם משום שכדי לעמוד במגבלות התקציב, קניתי כאן מלחציים סיניים שמלכתחילה בנויים בצורה רשלנית. בסך הכל עלו כל החמרים שבמתקן הזה - 500 ש"ח.
חשוב להדגיש כאן שחלילה לכם להשתמש לצורך כיוון המכשיר הזה בזויתן הנגרים הזול (ע"ע זבל סיני), אלא יש להעזר בזויתן מסגרים שנעשה בכירסום (נכון, גרמני) ולמרות שהוא יקר ללא שום הצדקה, הוא שווה את משקלו בזהב (ע"ע אוקסימורון).