זה כבר הפרק השני להיום, אחד העלתי בבוקר, ועכשיו עוד אחד.
זה פיצוי על כל התקופה הזאת, שלא כתבתי.
- פרק 24 -
למחרת בבוקר לא יכולתי לאכול, לא הכנסתי כלום לפה, אמא הבטיחה לי שהיא תבוא בצהריים לקחת אותי להלוויה, אני לא חושבת שאני מסוגלת להיות שם, עם כל הבכי, והכאב, אני בטוח יתפרק.
את כל היום העברתי במחשבות, בעיקר על מאור, שהיה ועכשיו איננו.
הגיע השעה 2 וחצי משהו כזה ואמא באה לקחת אותי, היא הביאה לי בגדים להחלפה. הלכתי מהר לשירותים והחלפתי בגדים.
לקחתי את כל הדברים שלי, הלכנו לחתום בקבלה על התפסי שיחרור.
תוך כדי נסיעה אמא ניסתה לעודד אותי בכל מיני : "נו די דניאליי.." "יהיה בסדר.." שתקתי, לא ידעתי מה לענות לה, ידעתי שלא יהיה בסדר, איך יהיה בסדר ?! איך היא רוצה שיהיה בסדר?! החבר שלי פאקינג מת!
כשהגענו להלוויה ראינו מלא אנשים, כולם לבושים שחור, חלקם מנסים לשמור על איפוק ולא בוכים וחלקם בוכים כמו מטורפים.
אני יודעת שאם אני אלך לשם אני גם אהיה מהקבוצה של אלה שבוכים ובוכים ובוכים ...
אני- "אמא אני לא רוצה להיכנס."
אמא- "בטוחה?"
היא שאלה אותי ואני הנהנתי בראשי ואמרתי : "כן."
אמא- "טוב.. אני אכנס .. בנתיים תשבי, אני כבר חוזרת."
אני- "טוב."
ראיתי ילד יושב שם על החומה ליד בית העלמין, הלכתי לשבת איתו.
אני - "היי.."
הנער- "היי."
אני- "מה, אתה גם קשור ל.."
הנער- "מאור?"
אני- "כן.."
הנער- "כן. ואת?"
אני- "גם."
אחרי שתיקה של שלוש דקות לפחות אמרתי : "אז איך אתה קשור אליו?"
הנער- "בן דוד שלו, ואת?"
אני- "חברה שלו.."
הנער- "אה. אז את דניאל החברה המפורסמת של מאור?"
אני- "מה?!" שאלתי בלי הבנה מאיפה הוא מכיר אותי?!
הנער- "הוא לא מפסיק לדבר עלייך.."
אני- "הפסיק.." תיקנתי אותו. הוא כבר לא.
הנער- "איך הכרתם?"
אני- "סיפור ארוך.."
הנער- "אז אני מבין שאת לא רוצה לספר לי."
אני- "לא.. זה באמת סיפור ארוך..."
הנער- "כי כל פעם שמישהו אומר- סיפור ארוך זה אומר שאין לו כוח לספר או שהוא לא רוצה.."
אני- "וואלה." חייכתי. נזכרתי במאור ומייד מחקתי את החיוך.
אני- "אז איך קוראים לך?"
הנער- "תומר."
אני- "תומר.. שם יפה.."
הנער- "גם לך.. דניאל.."
אני- "אז למה לא נכנסת להלוויה?"
הנער- "בשביל מה?! זה סתם עצוב.."
אני- "כן אה.. לראות איך קוברים אותו..." הדמעה עמדה לי בעיין.
הנער- "את בסדר?"
אני- "כן, כן." ניסיתי להסתיר את הדמעות.
הנער- "בטוחה? כי את לא נראית ככה.."
אני- "כן אני בסדר. הכל בסדר."
הנער- "תגידי, את יודעת אולי איך הוא .."
אני- "מת?"
הנער- "כן.."
אני- "לא.. בערך.. אומרים שזה רשלנות של הרופאים.."
הנער- "מה זאת אומרת?"
אני- "סיפור ארוך.."
הנער- "עוד הפעם את עם הסיפורים הארוכים שלך?!"
אני- "מה לספר לך עכשיו את הכל?"
הנער- "למה לא?"
(שמתם לב שאני עדיין כותבת "הנער" חחח.. לא נורא.. מעכשיו אני אקרא לו תומר. סורי...)
אני- "טוב.." אחרי ה "טוב" הזה שתקתי לפחות איזה דקה..
תומר- "היום!"
אני- "כן.. כן.. סתם חשבתי על משהו.."
תומר- "תתחילי."
אני- "לפני שבוע בערך.. אז.. אני ומאור עשינו תאונה עם האוטו, ו.. הוא דווקא יצא מזה בסדר.. אני קצת.. לא יודעת בקיצור, עברתי ניתוח.. ואני עכשיו בסדר ואתמול.. אז.. מאור הוא התעלף, וכשהביאו אותו לפה הרופאים המטומטמים האלה שמו לב שיש לו איזה דימום במוח.. לא יודעת איך קוראים לזה.. וזהו הכניסו אותו לחדר ניתוח וקרה מה שקרה ו.." היה לי קשה לדבר, פרצתי בבכי.
הוא מייד חיבק אותי אליו, וליטף את ראשי.
אני- "אתה מבין.. הוא לא היה צריך למות! הוא לא היה צריך! זה הכל הם.. זה הרופאים!"
תומר- "אני מצטער.. אני כל כך מצטער.."
אנשים התחילו לצאת וראיתי שם גם את מאיה וליאור, ואת לורן (בעעע) ועוד כמה ילדים מהבצפר.
מאיה וליאור התקרבו אלינו.
מאיה- "למה לא באת?" היא אמרה וליטפה את ראשי.
אני- "לא יכולתי.. איך היה?"
מאיה- "עצוב.."
אני- "טוב שלא הלכתי.. אני אלך עוד מעט.. לא עם כולם."
מאיה- "טוב.. תיהיה חזקה בובה, יהיה בסדר."
אני- "תודה." אמרתי וחיבקתי אותה חזק חזק.
ליאור- "תהיה חזקה." ליאור חיבק אותי גם הוא.
לורן- "היי כלבה.." היא זרקה לעברי.
אני- "מה עובר על אמא שלך?!"
לורן- "אל תפני אליי בכלל!"
אני- "את זאת שהתחלת!"
לורן- "את הרגת אותו!"
אני- "אני לא.."
לורן- "את כן! ואת יודעת את זה! אם את והמזל הנאחס שאת מביאה כל זה לא היה קורה! הוא היה נשאר איתי וזה לא היה קורה!"
אני- "אני לא.." אמרתי ופרצתי בבכי, תומר היה שם בשבילי וחיבק אותי. לורן הלכה.
תומר- "אל תתיחסי אליה, זאת לא את אשמה."
אני- "ומה אם מה שהיא אומרת נכון?! אם לא הייתי מכירה אותו כל זה לא היה קורה."
תומר- "שש.. די! מה שקרה קרה! אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור."
אני- "אבל.."
תומר- "די בלי אבל.. שש.. די.." הוא אמר שרוגע וחיבק אותי.
אני מודעת לזה שכל הפרק התרכז בתומר ובדניאל.
זאת היתה הכוונה, לתת לכם להכיר את הדמות החדשה- תומר.
=]
ככה אני מתארת את תומר :
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: