עוד פוסט שהיה באמת אמיתי שעבר לטיוטה.

כי אני כבר פרנואידית מדי כדי לכתוב דברים בבלוג שלי

כלכך אני אל בטוחה ומתביישת בדברים שעוברים לי בראש

איך נופלים גיבורים.

עוד ערב שהתחיל בסדר, כשרק רציתי לישון.

והולך להיגמר בתהיות שלי על העתיד ושנאה עצמית תהומית כרגיל.

אני שונאת את ההשפעה שאני מביאה לאנשים בלי להתכון לזה על המצב רוח שלי.

אני רק מאחלת שיבוא יום ואני אפסיק להיות שטיח.

אולי מתישהו אני אצליח לישון הערב.

בתקווה שאולי אפילו בקרוב.

טוב נו לפחות הפעם זה בגלל משהו מטופש כמו שאני מסרבת להבין את כל הרמזים מסביבי.

ורק מחכה עד שיגידו לי הכל  במפורש.

ידעתי שאי אפשר לסבול אותי באמת כלכך הרבה זמן.

לילה. מתישהו.