Can I really get through this all by myself?
I guess I should wish I can...
but the truth is...
I wish that I CAN'T even more.
אז...השעה עכשיו דיי מאוחרת. זאת בערך השעה הרגילה שבה אני ממררת על הבטן הכואבת שלי ועל ראשי הדואב...אבל אני לא כאן כדיי לכתוב כמה שאני סובלת והכל. (בעצם כן) את זה אני יכולה לעשות גם לבד.
האמנם?
אז אני שונאת לכתוב את הפוסט הזה....
קשה לי איתו...
אני חושבת שאשמור אותו כטיותה... כדיי שיום אחד כשאהיה זקנה בת 35 ואגסוס אוכל לזכור מה עבר לי בראש כשהייתי קטנה.
אבל אני לא חייבת הסברים לאף אחד, אז אני לא הולכת להסביר למה אני כותבת את הפוסט הזה בכלל...
כי אני לא יודעת...
אני לא רוצה לכתוב אותו.
זה מפחיד אותי.
מה שיחשבו עליי מפחיד אותי.
הכל מפחיד אותי.
העולם כולו.
הכל פה מפחיד.
טוב לי לגור בארון הקבורה שלי. יש לי דחליל ששומר שאף אחד לא יתקרב. והדלת סגורה. אז הכל בסדר.
אף אחד גם ככה לא יקרא, אז זה בסדר. כי זה לא כזה חשוב.
אבל LET'S FACE IT זה גם ככה לא כזה חשוב. קשה לי, אני לא מסתדרת. זה לא משנה שום דבר בכל מקרה.זה כן משנה, זה כן כזה חשוב. מה איתי?
זה לא כאילו שאכפת לי. כן אכפת לי! או שכואב לי. כואב לי, נו! או שזה משנה לי. זה מפריע!!! דיי כבר!!! למה אף אחד אף פעם לא סותם לי את הפה?! או שיש לי רגשות. ...Why am I speaking so much nonsense? אני לא רוצה שיתייחסו עליי,כי אף אחד לא עושה את זה אף פעם. אני לא אוהבת חידושים. זה מפחיד אותי. העולם מפחיד אותי. החיים מפחידים אותי. הכל כל כך מפחיד, ואין לי אף אחד שיראה לי את הדרך החוצה. אני אוהבת לעזור לאחרים כי אז אני שוכחת מהבעיות שלי.IT IS OVER MY HEAD!!! אולי באמת אין לי מספיק כוח ואני לא יכולה לעשות הכל!!! אז זה בסדר שלא דואגים לי. אני רוצה שזה יהיה בסדר... כי אני לא צריכה שידאגו לי. כי ככה זה צריך להיות... אני לא אדע להתמודד עם זה.אף אחד אף פעם לא לימד אותי איך
אז זה לא כזה חשוב...נכון?
אני פשוט רוצה להתנהג יפה.
באיזה שהוא מקום אני שונאת להיות לבד. אפילו שאני מרגישה ככה הרבה יותר בסדר. שזה מגיע לי.
בסך הכל, אני לא ילדה טובה. אני עושה הרבה דברים רעים. הנה, אני כותבת את הפוסט הזה.
פוסט מוצף רחמים עצמיים וג'יפה. איכס. אני שונאת אותי על זה. אבל יש עוד כל כך הרבה
סיבות לשנוא אותי, שזאת ממש לא עושה לי הבדל גדול.
אני רוצה להתנהג יפה. אני רוצה להיות ילדה טובה. אני רוצה לעשות טוב.
אבל אני אגואיסטית מידי ומעצבנת מידי בשביל לסגל התנהגות שיכולה להתאים
לדרישות של התפקיד 'העוזרת התורנית'.
בבקשה, אל תשאלו אותי על הפוסט הזה ואל תגידו לי עליו כלום.
אני שונאת את הפוסט הזה. אני שונאת את חיי. אני רוצה שהכל יכבה ויעלם ושלאף אחד זה לא יפריע. וזה הכל.
ואני מתפללת ליום בו לא אענה, לא כי אני לא רוצה,
פשוט כי לא ישאר לי יותר כוח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Zetai Sabishi