לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Have you seen my mind? I think I’’ve lost it...

בלוג על הפילוסופיה של החיים בתוך אקווריום מרובע, על חברות, אנשים, ובעיקר זיבוליי שכל. לא מומלץ לבעליי לב חלש ואנשים שיש להם משהו יותר טוב לעשות.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2009    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

7/2009

מן הרגשה כזאת של ניתוק [Emotional snow day]


תמיד חייתי ככה. במן הרגשה מוזרה כזאת ש..לא יודעת. שאני לא באמת חיה את החיים האלה. מן הרגשה נורא משונה כזאת שאין לי קשר לדברים. כאילו שהחיים מוקרנים מסביבי על קירות זכוכית אטומים, שכל מה שבחוץ לא נגיש ולא קשור עליי בכלל, שאין לי שום שליטה על מה שקורה שם. בכל המצבים הנעימים והלא נעימים שבהם אני נמצאת, תמיד יש לי מן הרגשה כזאת...שאני לא באמת שם. שאני רואה את הכל מהצד. ממקום אחר. לפעמים אני תופסת את עצמי ושואלת "של מי החיים האלה בכלל?"

אני אף פעם לא הרגשתי קשורה למשהו. אני לא חושבת שאני מיוחדת, חשובה, משמעותית, אני חושבת שאני דיי מודעת לעצמי ולחולשות שלי. אני יודעת שיש לי קורדינציה של שרפרף וכריזמה של אוגר סיבירי. אבל לפעמים פתאום אני מקבלת מן מכה חזקה כזאת, מאלה שמשאירות סימן כחול, אבל רק כמה ימים אחריי שמקבלים אותן. מן "תתעוררי! את חיה! אין לך שום דבר אחר! אין דרך חזרה, אין לאן לברוח! אלו החיים וזהו!" אבל מכות, כמו מכות, שום דבר לא כואב לך עד שאתה מקבל אותן, ואז כשהן שוכחות אתה שוב לא מודע למערכת העצבים שלך.

רוב הזמן אני לא מרגישה שייכת לחיים שלי, בטח שלא למה שמסביבי. אבל לפעמים כשאני חושבת קצת עם עצמי אני תוהה לגביי מה באמת אני חושבת. מה באמת אני רוצה. ואני פשוט לא יודעת. ואז פתאום אני שמה לב שאין שום קשר בין הצרכים של הגוף שלי לבין הצרכים של הראש שלי. אין שום חפיפה בין הדברים. אין לי קשר לכלום.

אז אקווריום הזכוכית שאני חיה בו תמיד היה סדוק טיפה. אבל לאחרונה יש משהו אחר. כאילו כל הסדקים מתחילים להתחבר אחד לשני, וכל תנועה שאני עושה משמיעה צליל צורם של ניפוץ ממשמש ובא. כאילו כל מהלך שלי יכול בן רגע לרסק הכל. לאחרונה הבריאות שלי מדרדרת מאוד, ואני מפתחת יותר ויותר חרדות, במקביל התלות שלי ברטלין גוברת, ובנוסף לכל יש עוד ועוד משימות שקופצות עליי במפתיע. הרבה דברים קורים. הרבה דברים לא טובים. הרבה דברים שמקשים עלי לנשום.

לבשתם פעם חולצת גולף? אלו החולצות האלה עם הצווארון הארוך. תמיד הרגשתי נורא נוח במחנק הזה של חתיכת בד שלא נותנת לי להשתחרר. באופן כללי, אני מוצאת הרבה נחמה בדברים החונקים קצת האלה. כמו לישון עם המון בובות במיטה, או ללבוש בגדים ארוכים. החנק והצפיפות הזאת זה הרגע שאני מרגישה קצת חיה. ממש קצת. אבל מספיק. אבל כשלוחצים על כוס זכוכית ממש חזק היא נשברת, ונפצעים.

המצב לא טוב. לא מזמן חברים של ההורים שלי התחילו תהליך של גירושין, וזה, בנוסף לבעיות שאני גורמת, יוצר לא מעט מתחים בבית. בנוסף, אנשים מסויימים פשוט הולכים. כי נמאס להם ממני. ובצדק, גם לי נמאס ממני. והזמן שלי פשוט ממשיך לעבור, והוא הולך ומתקצר, ותכף אני צריכה להגיש עבודה, ועוד שניה חופש של נצח יגמר לי מוקדם מידי בלי שאספיק לעשות את כל המטלות שלי, שלא לדבר על מה שרציתי לעשות. והכל פשוט מתפרק לי מול העיינים.

רצפת הזכוכית הדקה עליה עמדתי מחזיקה אותי בקושי, ועכשיו דפנות האקווריום שלי מתנפצים באכזריות צורמת לנגד עייני וחושפים את כל מה שבחוץ, אבל מבפנים. בלי שום דבר שיגן עליי. אף אחד כבר לא יציל אותי. והעולם שלי פשוט קורס מעליי, ובקרוב שום דבר לא ישאר לתמוך בי מתחת לרגליים הכואבות שלי. בקרוב אני אפול. ואני רואה את כל העולם שלי נהרס ונעלם לי, את כל מה שיקר לי הופך ללא יותר מזיכרון אומלל, את גחלת התקוה שלי הולכת ודואכת, את הכל מחשיך, קופא ונעלם.

ואני פשוט לא מרגישה חלק מזה.

נכתב על ידי Zetai Sabishi , 19/7/2009 16:17   בקטגוריות החיים בתוך אקווריום מרובע, ספרות זולה, פסיכולוגיה, פסיכולוגיה בשקל וחצי, פסימי, שחרור קיטור, דיכאון, ניתוק רגשי, emotional snowday  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תשובות לשאלון השבועי


"לעולם לא אכנע ב..."
...מקרה שיש דרך אחרת או שעדיין לא נשברתי.

"בגלגול הקודם הייתי..."
...כלב כנראה. אני מוצאת המון נקודות השקה באישיות שלי לכלב שלי (וזה בלי להתייחס לעובדה ששניינו מוגבלים ומאובחנים כאוטיסטים)

"אם ביד אחת הייתה לי ביצה וביד השנייה גלידה..."
אז הייתי יכולה לעצור את הזמן ולגרום לאנשים לאכול סנדוויצ' עם ממרח חלווה ורוטב עגבניות.

"תמיד חלמתי..."
חלומות מוזרים כאלה שאני לא יודעת לפרש אותם. זה לא כל כך מפתיע אותי, כי בסך הכל גם כשאני עירה אני לא כל כך מבינה אותי.

"המוטו שלי לחיים הוא..."
אף פעם לא הייתי טובה מספיק בחיי, אף פעם לא אהיה רעה מספיק במותי.

"המסר הכי מובהק שאתן לילדיי בעתיד.."
לשמוח במה שיש, לשאוף למה שאין, ללמוד את מה שלא יודעים ולזכור את מה שכבר למדת. תמיד יש לאן להתקדם, תמיד יש לאן ליפול, אף פעם לא מאוחר מידי להשתפר, תמיד מאוחר מידי לפרוש 3>

"טעות שלעולם לא אחזור עליה..."
אני לא יודעת. אני עושה הרבה טעויות. אני משתדלת לא לחזור על אף אחת מהן.

"הכאב הכי גדול..."
הוא לחיות בידיעה שלא משנה כמה דברים אספיק בחיים שלי, כמה אשתדל, כמה אנסה, זה אף פעם לא יהיה מספיק.

"הדבר הראשון שאקנה שיהיה לי מיליון שקל הוא..."
מתנה לסשה3>

"זכרון הילדות הכי בולט שלי הוא..."
כואב בערך כמו כוויה מהטוסטר-אובן.

"אני חושבת שבלי... לא הייתי מגיעה לאן שהגעתי היום"
אוויר

נכתב על ידי Zetai Sabishi , 19/7/2009 16:17  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מזמור לחוליי נפש


היה היו פעם שלוש אחיות

שגרו בתבנית של עוגה.

רצו השלוש לעשות מעשה

ולבקר את סבתן הענוגה.

 

יצאה האחות הבכורה לדרכה

עם תיק על הגב ומקל

יצאה לה לשם, עד שלפתע פתאום

פגשה בשרת מיגל.

 

השרת מיגל מיהר לסלקה

הבריחה ושרף את מקלה

האחות הבכורה נפלה ומתה

(לפחות מיגל נתפס, איזו הקלה)

 

יצאה האחות האמצעית גם היא

הלכה לה בשוליי השביל

עברה ברפובליקה, חצתה קרקעות

והגיעה לצריפון מבהיל.

 

היא ברחה וברחה כל עוד יכלה

ולבסוף נתקעה בפושע אחד

הפושע גנב לה את כל הבגדים

והשאיר אותה שם לבד.

 

יצאה האחות השלישית לבסוף

ולמדה מטעויות אחיותיה.

שכן איזו סיבה יש לה לחזור

על השגיאות שעשו קודמיה?

 

ירדה מהשביל ועמדה ברציף

עלתה לרכבת ונסעה לה

על קשת בענן, גבוהה בשמים

מעל צמרות העצים, שם למעלה.

 

אם תשימו לב טוב, מוצפנים בשיר מסרים סמויים והוא הולך לפי המילון.~.

נכתב על ידי Zetai Sabishi , 13/7/2009 13:20   בקטגוריות החיים בתוך אקווריום מרובע, פילוסופיה בגרוש, אומנות בשקל, סיפרותי, שירים שכתבתי, שירה, שירה למפגרים, ספרות זולה, אומנות בשקל תשעים  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי:  Zetai Sabishi

בת: 31

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , פילוסופיית חיים , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לZetai Sabishi אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Zetai Sabishi ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)