כן, אני מעלה פרק ראשון~

בואו נדלגה על החפירות שלי P:

ותודה לכך שאתם מצפים זה כל כך מחמיא.

אני מצטערת שלוקח לי זמן להעלות את הפרק ~

יש לי הרבה עומס וזה לא קשור ללימודים~

הפרקים הבאים יבואו בהפרשים של מקסימום שבוע~

אני מצטערת מראש על העיכובים~

אם באמת הלימודים בהמשך לא יאפשרו אז אסגור אבל בנתיים אני מתחילה

אז אין טעם לחשוב על פרישה אז.. יאללה לפרק!

"את שרה ממש יפה " חייכתי אליה חיוך מעודד "את לא רצינית נכון? את שוב פעם צינית" אמרה בעצב

"את יודעת בדיוק מתי אני צינית ומתי אני לא, במקרה הזה אני לא צינית" אמרתי וחייכתי אליה.

"תודה" היא חייכה היא באמת שמחה  מהדעה שלי לגבי שירתה.

"אולי תנסי גם את?" שאלה בעניין "לא תודה" חייכתי "אני רק מנגנת" אמרתי "אז תנגני משהו" היא חייכה ונתנה לי את הגיטרה שלה. היא בנאדם שלא מפסיק לחייך חשבתי לעצמי וחייכתי גם אני.

לקחתי את הגיטרה בעדינות לא אופיינית, מידיה והשענתי אותה עלי. "מה לנגן?" שאלתי מסוקרנת

"אין לי מושג, מה את יודעת?" שאלה "תני לי רק מנגינה אני אצליח לנגן" חייכתי "תנגני מה שבא לך " היא חייכה בחמודיות ונתנה לי מפרט. "טוב" מלמלתי וחיפשתי שיר בראשי. שום דבר לא עלה.

לבסוף החלטתי לנגן לפי הקצב שנימצא לי בראש. המנגינה הזו שבראשי לא עזבה אותי אף פעם אבל עכשיו אולי כדאי להוציא אותה. כך הירהרתי בליבי. היא מסתכלת בי במבט שואל, מביטה בי ומחכה, בסבלנות לא אופיינית. לפתע הרגשתי עצמי מחייכת מעט ידעתי שזה הזמן להתחיל לנגן את המנגינה הזו.

* * *

"דרק אתה בטוח? " שאל נער, נער אחר בעודם ממהרים בעבר הרחוב. "אני אף פעם לא יודע" אותו נער בשם דרק חייך חיוך מסתורי ושובב. "מה שתגיד " ענה לו הנער האחר. " צ'ייס אמרו לך פעם שאתה דפוק?" שאל דרק "כן אבל כיף לגלות זאת כל יום מחדש" ושניהם צחקו.

***

"תגידי את נורמלית ? זה מדהים!" היא אמרה לי בקול מתוק. "למה אף פעם לא ניגנת לי או למישהו?"

שאלה. "סתם אני ביישנית" עניתי. " את לא אוהבת את אור הזרקורים מה" אמרה לי בחיוך מבין.

"כן" הנהנתי בשקט והמשכתי להסתכל על הגיטרה בשקט. "טוב אני צריכה לזוז". פזלתי מעט לחלון ראיתי שכבר חשוך.

"את עם הפרנואידיות שלך!" היא צחקקה "מה לעשות, אני לא רוצה לחוות חוויות לא נעימות ואת יודעת שהדרך שלי עכשיו ארוכה" חייכתי.

 "צודקת, טוב להית!" היא אמרה

 וחיבקה אותי ואני אותה ידענו שהפעם הבאה שניפגש תיהיה רק באחד החגים. שתינו עולות לכיתה י'.

*  * *

הלכתי לי ברחוב לכיוון הצומת שם אוכל להשיג לי מונית. יצאתי מהרחוב השקט והתקדמתי לכיוון הרועש. 

שעה של נסיעה מייגעת עמדה לפני. הפגישה הבאה תהיה בעוד הרבה זמן חשבתי לעצמי.

. היא חברת ילדות שלי אבל מאז שהיא עברה דירה והקשר ניתק החברות שלנו התרחקה. אבל מאז ומתמיד היינו קרובות וכך גם עכשיו שום זמן נסיעה לא יעצור בי חשבתי לעצמי. כך עברה לה הנסיעה. במחשבות מייגעות ובלתי פוסקות.

הגעתי הביתה מוטשת. השעה הייתה שמונה בלילה. פתחתי את הדלת.

"שלום לך נסיכה" אמר לי דרק בגיחוך "אין לי כוח אליך!" אמרתי והכנסתי עצבים לקולי. לא היה לי מספיק כוח כדי לסבול אותו שוב! "בסדר הנה אני עוזב" מלמל "יופי תודה" חייכתי ועליתי במרץ לחדרי. כהרגלי נשכבתי על המיטה עם אפיסת כוחות ועייפות.

התחלתי להכין לי מיקס של שירים. בעיקר משמחים. לקחתי מכל הלהקות האהובות עלי ומכל הזמרים.

מחר זהו יומי הראשון ללימודים, לאחר שכולם התחילו לפני כמה חודשים אני עזבתי את כיתתי והתחלתי למשך תקופה קצרה ללמוד בבית עד שנתמקם. בתקופה הזו הצטרף לחיי אח גדול.

כן, אח חורג. מפתיע לקבל אח גדול מה? במיוחד כמתנה ליום ההולדת.

מצחיקה אותי המחשבה שיש לי אח. כל חיי חייתי כבת יחידה ופתאום צירפו לחיי אח נוסף.

אפשר להגיד שהוא די מציק ומרגיז אבל תכלס הוא די רגיש ונחמד. הוא מהנערים השובבים האלה שרק מחפשים צרות.

אבל הוא לא מהסוטים.

אפשר להגיד זאת  ככה

אם אכנס איי פעם אליו למחשב אני לא אראה שם תמונות לא לעניין, אם בכלל אפשר לקרא להן ככה.

סיימתי את הרשימת שירים. נתתי לדאגות לעבור בראשי. פחדתי ממה שהולך לקרות מחר ומאיך שיקבלו אותי. הרגשתי טיפה בודדה. ואני חושבת שמחר אני ארגיש זאת בצורה הכי חזקה.

מחר יהיה היום הראשון. היום זה היה הסוף ומחר ההתחלה. מעניין איזו התחלה זו תיהיה. את התשובה לזה איש אינו יודע, אפילו לא הילדים בבית ספר.

אני מקווה שאהבתם~

אני לא כל כך ~

אבל ההמשך שאני בעצמי לא יודעת אותו יהיה מעניין~

יש לי כבר את העלילה בראש D:

אז תהנו! אני מקווה שתחזרו בקרוב ;]

כי הפרק הבא הולך לעלות במהרה P:

ובקרוב יהיה עיצוב חדש אז יש למה לחכות ^__^

ו... זהו^^

אה... ואל תשכחו להגיב (:

זה פשוט מחמם את הלב 3>

ואם יש ביקורת אקבל אותה בשמחה אבל אך ורק אם זה ממקום שמבין ולא כדי להעליב.

עכשיו זהו~

שבוע טוב לכולם333>