'אהבה בלתי אפשרית'

*הודעה חשובה*

הפרק הזה הוא דיי פרק של מחשבות ומצבים, תבינו כבר לבד....

לא יכולתי להיות פה יותר אז הלכתתי לעשות טיול קטן, הרגשתי את המחשבות של אשלי, לא האמנתי שאני גרמתי לה לעשות תאונה, אני הכנסתי אותה לבית חולים, היא בטוח תשנא אותי עכשיו, אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף למה אני כזה דפוק?

טיילתי עוד קצת עד שלפתע עצרתי, עצרתי בחדר של אשלי. היא הייתה מחוברת לכל מיני מכשירים ובצד היה המחשב הקטן שבודק אם יש דופק. ראיתי אותה דרך הזכוכית, היא נראתה כל כך שווה, כ'כ פגועה, כ'כ עצובה. לא האמנתי שאני עשיתי את כל זה, שאני גרמתי לזה.פשוט טיפש חשבתי לעצמי.

''אדון מרגר, אתה לא אמור להיות בחדרך?' שאל אחד הרופאים

'איך אשלי' שאלתי אם דמעות והתעלמתי מהרופא

'מצבה עדין, וגם שלך אז לחדרך ותנוח' הוא השיב ונכנס לחדר של אשלי

הלכתי לחדר שלי, נכנסתי אליו. כל החדר היה בצבע לבן, באמצע מהייתה מיטה אם סדינים לבנים- כחולים, בצד היה שולחן אם מנורת לילה קטנה וליד השולחן היו 2 כורסאות קטנות.

הלכתי ונשכבתי על המיטה, לא יכולתי לישון ולא רציתי לאכול.

'או.קיי תלמידים, יש לי הודעה חשובה להודיע לכם' אמרה המורה.

כולם סתמו את פיהם והחלו להקשיב למורה

'אוקיי אז כחה: אתמול 2 ילדים מכיתתנו עברו תאונה' 'אשלי ושון' היא אמרה שוב

'מה?!' צרח בן

'לא יכול להיות' אמרה ג'ן

'אני מצטערת, מצבה של אשלי מאוד חמור, היא נפגעה בראש ובבטן. מצבו של שון הינו גם חמור, הוא נפגע בראש וביד' אמרה המורה

'אני הולכת אליהם' אמרה ג'ן וקממה ממקומה אל עבר הדלת

'ג'ן שבי' אמרה המורה ברוגע

'אבל אני רוצה לבקר את חברה שלי' אמרה ג'ן בכעס

'לא עכשיו, הם הגיעו לבית החולים רק היום בלילה ואי אפשר עדיין לבקר אותם' אמרה המורה וגן הלכה לשבת במקומה.

מליסה דאגה לספר לכולם מה קרה.

'וואיי שמעת מה קרה' שאלה מליסה במין התרגשות עצב כזה

'לא מה קרה?' שאלה ילדה אחת שלא בכיתה של אשלי

'היא עברה תאונת דרכים' אמרה מליסה

'וואי מסכנה' אמרה אותה הילדה

'כן...' השיבה מליסה

'ג'ן איך זה קרה???' שאל בן

'לא יודעת באמת שאני לא יודעת' ענתה ג'ן

'אני רוצה ללכת לבקר אותה' אמר בן

'גמאני' ענתה לו ג'ן

'בואי נבריז' אמר בן וחייך

'נראלך יש עכשיו חשבון' ענתה ג'ן

'מה אכפת לי מחשבון, אני הולך אליה. את איתי?' שאל בן נחוש ללכת לא משנה מה

'לא יודעתת, נוווו, טוב אני באה' אמרה ג'ן

בן וג'ן הלכו לכיתה להביא את התיקים שלהם ויצאו משער בית הספר.

'הרגשתי רע, כאילו משהוא  לא טוב יקרה עכשיו, החלטתי ללכת לאשלי שוב פעם.

הלכתי בזהירות לחדרה, פחתי את הדלת ונכנסתי אליה, היא הייתה כ'כ שלווה וכל כך יפה.

'אני מצטער' אמרתי בלחש אם דמעות בעניים 'לא  התכוונתי, בבקשה תסלחי לי' אמרתי ופה כבר התמוטטתי מרב בכי

'אני אוהב אותך' אמרתי לה והחזקתי לה את היד.

לפתע משהוא מוזר קרה, אשלי התחילה לרעוד רעידות קטנות והמכשיר של הלב התחיל לצפצף חזק ובמקום שיהיו קווים למעלה אז היה קוו אחד ארוך. הבנתי מה קורה ,יצאתי  מהר מחדרה של אשלי לקרוא לרופא

'אני לא מה יש לה היא התחילה לרעוד והמכשיר של הלב התחיל לצפצף' אמרתי בקול חנוק לרופא שמצאתי

'אוקיי' אמר הרופא ונכנס מהר לחדרה של אשלי.

'תביאו לי מהר שוקר' צעק הרופא אשר היה בחדר של אשלי

'ו... 1 2 3' הוא אמר והצמיד לגופה של אשלי את השוקר

'עוד הפעם' הוא אמר ' ו...1 2 3' אמר שוב הצמיד לגופה שוב את השוקר

ואז לפתע המכשיר החל לעט לעט להפסיק לצפצף והקוו שהיה למטה התחיל לעלות למעלה.

 'הצלחנו לייצב אותה' אמר הרופא 'כנראה היה משהוא שהפריע לתקן הרפואי שלה' הוא אמר שוב

'היא בסדר?' שאלתי אם דמעות בעניים

ואז לפתע הגיחו בן וג'ן משום מקום.

'היי' אמרה ג'ן מתנשפת

'איך היא דוקטור' שאל בן חושש

'הצלחנו לייצב אותה אז יכול להיות שהיא לא תשרוד את הלילה' הוא אמר בעצב 'אני מצטער, עשינו מה שיכולנו.רק נס יוכל להציל אותה' הוא אמר שוב והלך.

מצטערת שהפרק קצת הרבה משעמם...

עשיתי מה שיכולתיי

מחכה לתגובות שלכם