יום השואה והגבורה.
זה לא סתם יום , זה יום שבו אנחנו מזכירים כל שנה את השישה מיליון אנשים שנרצחו , נקברו חיים , נחנקו , הורעלו , ניתלו , ירו בהם למוות.
וכולנו יודעים למה: שנאת חינם
למה שנאו אותנו כל כך!?
כי קנאו! קינאו בעם היהודי , בגלל שהוא עם מצליח , חכם , מוכשר ויותר בעיקר עם חזק!
והנאצים , היו רובוטים של אדולף היטלר ישכח שמו וזכרו!! היו רובוטי הרג , שבלי בעיה רצחו 6 מיליון יהודים!
אני מופיעה בטקס אצלי בבית הספר , אני שרה את אלי אלי [ השיבה לקיסריה] של חנה סנש , אני מנגנת בכינור משהו עצוב של ויואלדי , ואני קוראת קטע....
היום הזה מאוד חשוב לי, למרות שאין לי קרובי משפחה שעברו את כל זה ושישמור אותם ה' שגם לא יעברו.
כתבתי משהו על השואה.. אני לא חושבת שזה כזה טוב אבל.. עדיין:
עברו הרבה שנים אבל עדיין לא שכחנו ,
עברו הרבה שנים ועדיין לא סלחנו,
עברו הרבה שנים למרות הכל , ועדיין שרדנו.
אז שם , בגטאות , במחנות השמדה, הורים של ילד בן 4 מתו
מה הוא יעשה? לאן הוא ילך? איך הוא יתקיים?
מי ינחם ויתן לו הרגשה של ביטחון? מי ישכיב אותו לישון?
ואת מי הוא ישאל בעתיד , לאן אמא ואבא הלכו. ולמה הם עדיין לא חזרו?
למה כל השנאה הזאת אני שואלת!?
אתם חושבים ששנאה נעלמת?!
אתם חושבים שהכל יהיה טוב ובסדר?
ושפתאום נשכח את אחינו ואחיותינו שהלכו
ואת הורינו ואת משפחתינו שלא ניצלו!
למה כל השנאה הזאת אני שואלת?!
למה זה לא יכל להיות אחרת?
למה פתאום כואב לי בלב ,
ולמה פתאום אני צריכה לידי אדם אוהב.
6 מיליון זה מספר גדול
אז למה , למה לאבד את הכל?!
זהו... מה דעתכם?
אני יודעת שכשאני ילך לישון אני יתחיל לבכות , אני פשוט יודעת!
אני חושבת שאני יסיים פה.. כי עצוב לי עכשיו.. אני לא ממש רוצה להמשיך. זה כואב לי.
אני יסיים עם יזכור:
"יזכור עם ישראל את בניו המומתים, קורבנות ממלכת הרשע, שעונו עינויי גוף ונפש במחנות ההסגר, שגורשו לארץ גזרה ולא נודעו עקבותיהם.
יזכור עם ישראל את ששת מיליוני בניו ובנותיו, שנטבחו ונשרפו ונחנקו והורעלו ונתלו ונקברו חיים, אבות עם בנים, אימהות על עולליהן, זקן ונער וטף
יזכור עם ישראל את ילדי מחמדיו, טהורים בני טהורים, שנגזלו מחיק הוריהם ביד חיות אדם והובלו כצאן לטבח. עוללים ויונקים, שנקטפו חייהם באיבם, בידיים אכזריות.
יזכור העם את בניו נושאי המרד והמלחמה באויב, את לוחמי הגטאות, אנשי הארגון היהודי הלוחם, שעמדו מעטים מול אויב חמוש ואכזרי וליבם הומה לגאולת עמם.
זכור העם את לוחמי היערות את חיילי המחתרת בארצות הכיבוש ואת בני ישראל בצבאות השחרור, אשר הדפו את אויב עמנו באלפיהם בקרבות.
על דעת עיני שראו את השכול ועמסו זעקות על לבי השחוח, נדרתי נדר לזכור את הכל, "לזכור- ודבר לא לשכוח".
אני מקווה שתזכרו ...
אוהבת תמיד עדן...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
עדנוש היפה D:
