שיר זוהרה אלפסיה \ ארז ביטון

זוֹהָרָה אַלְפַסִיָה
זַמֶּרֶת הֶחָצֵר אֵצֶל מֻחַמַד הַחֲמִישִׁי בְּרַבָּת בְּמָרוֹקו.
אוֹמְרִים עָלֶיהָ שֶׁכַּאֲשֶׁר שָׁרָה,
לָחֲמוּ חַיָּלִים בְּסַכִּינִים
לְפַלֵּס דֶּרֶך בֶּהָמוֹן
לְהַגִּיעַ אֶל שׁוּלֵי שִׂמְלָתָהּ
לְנַשֵּׁק אֶת קְצוֹת אֶצְבְּעוֹתֶיהָ
לָשִׂים כֶּסֶף רִיאָל לְאוֹת תּוֹדָה
זוֹהָרָה אַלְפַסִיָה,
הַיּוֹם, נִתָּן לִמְצֹא אוֹתָהּ
בְּאַשְׁקְלוֹן, בְּעַתִּיקוֹת ג', לְיַד לִשְׁכַּת הַסַּעַד,
רֵיחַ שְׁיָרִים שֶׁל קֻפְסְאוֹת סַרְדִּינִים עַל שֻׁלְחָן מִתְנוֹדֵד בֶּן שָׁלֹשׁ רַגְלַיִם,
שְׁטִיחֵי מֶלֶך מַרְהִיבִים, מְרֻבָּבִים עַל מִטַּת סוֹכְנוּת,
בַּחֲלוּק בֹּקֶר בָּהוּ
שָׁעוֹת בַּמַּרְאָה
בְּצִבְעֵי אִפּוּר זוֹלִים
וּכְשֶׁהִיא אוֹמֶרֶת:
מֻחַמַד הַחֲמִישִׁי אִישׁוֹן עֵינֵינוּ
אֵינְךָ מֵבִין בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן.
לְזוֹהָרָה אַלְפַסִיָה קוֹל צָרוּד,
לֵב צָלוּל וְעֵינַיִים שְׂבֵעוֹת אַהֲבָה.
זוֹהָרָה אַלְפַסִיָה.

באיזו שנה מאז הקמת מדינת ישראל בשנת 1948 נהפכה אהבת המדינה לבושה? או לכך

שיקראו לאותם אוהבים "קיצוניים" ו- "בורים"?

באיזו שנה בדיוק, אימרו לי, התהפכו היוצרות? הרוב מפחד מהמיעוט? הוא קם ומרים ראשו בשנאה ומכרסם את הדמוקרטיה מבפנים?

באיזו שנה, בישראל, נאמר עליי כי בשל דעותיי ואהבתי למולדתי, שאני הזוי, קיצוני וגזען בעוד האומרים זאת עליי מחשיבים עצמם לנאורים וצודקים יותר ממני, הגיוניים ומתונים?

באיזו שנה?, אימרו לי!

בעקבות הצעת "חוק הנכבה" של חבר הכנסת אלכס מילר מישראל ביתנו התחילו, כרגיל, התלהמויות של אנשי השמאל והערבים.

שלילת חופש הביטוי, אנרכיה, טירוף, גזילת זכויות טבעיות ועוד אימרות כסגנון זה נאמרו על החוק.

אכן כך הדבר? אולי לטעם השמאלנים והערבים.

כדי להבין לעומקו של עיניין, נבין תחילה את רעיון "הנכבה":

النكبة =הנכבה= "האסון" או "המכה".

יום המצויין על ידי ערביי רצועת עזה והגדה המערבית, ערביי ישראל ואנשי השמאל בישראל בתאריך ה-15 במאי. יום זה מצויין על ידי אבל ומנהגי כאב. יום זה, על פי תובעי המונח, בא לציין את האסון שקרה בבריחת ערביי ישראל מארץ ישראל או גירוש חלקם מהארץ.

ביום זה מפגינים רבים מהערבים ואנשי השמאל ומדגישים כי הקמת מדינת ישראל היא אסון לאומי לערבים בארץ ישראל.

לאחר שהבנו מהי "הנכבה" נבין את "חוק הנכבה" שבקצרה אומר- כי נאסר על ערביי ישראל לציין יום זה באבל על הקמת מדינת ישראל.

השאלה הנשאלת היא- האם החוק גוזל את חופש הביטוי?

אין להכחיש כי כול אסירה על חופש כולשהוא פוגעת בזכות מסויימת!

אך, יאמר לי אחד העם כי אם כך הדבר אז כול חוק באשר הוא מגביל את חופש הביטוי, התנועה וכו'. לדוגמא:

המדינה אוסרת עליי בחוק לרצוח אדם- זוהי הגבלה של חופש הביטוי והתנועה שלי!

ניתן לפתור קושי זה על ידי שינוי בנוסח של חופש הביטוי- יש לך הזכות לחופש ביטוי וחופש תנועה וכול חופש אחר כול עוד הדבר אינו פוגע באחרים!

אז רגע! כאשר ערבים ושמאלנים צועדים ומניפים דגלי "פלסטין" וקוראים די לכיבוש ומציינים את חוק הנכבה- האם הדבר משול לרצח? אז בואו נתעמק עוד קצת:

נניח בצורה היפותטית שהיום תקום במדינתנו תנועה ניאו-נאצית ותקבע את התאריך ה-14 במאי כיום אבל וכאב להם ויניפו דגליי הרייך השלישי בשדרות תל-אביב.

הדבר אינו פוגע באף אחד (?) אך האם מישהו ישאר אדיש לצעדה שכזו?

אז למה יש לעזאזל את הידיעה שזה מסכן אותי אבל לא ידוע למה?

הסתה היא מילת המפתח.

גם אם אני אפיץ סרטון באינטרנט שקורא להשמדת העם הצרפתי (לדוגמא) אין זה פוגע אך ההסתה יכולה להפוך מהר מאוד לביצוע של מטורף- ראו ערך "אדולף היטלר" בויקיפדיה.

כאן יש את הדומה!

כשהם צועדים להם בלא מפריע הם מסיתים יותר כנגד מדינת ישראל את הציבור הערבי!

וכן זה פוגע בחופש הביטוי! ובחופש התנועה! וכן מותר לפגוע במקרה הזה בחופש הביטוי!

מדוע?

כי הדבר מסכן את המדינה ופוגע בה ובאזרחיה!

החוק הגיוני ודמוקרטי! אני מאוד מקווה שהוא יעבור!

ההסתה נגד מדינת ישראל מצד אזרחיה הערבים והיהודים (השמאל) חייבת להיפסק ומיד!

מוזמנים להוסיף:

כשהיינו ילדים קטנים

כשהיינו ילדים קטנים רובנו היינו (ובמיוחד אני) לערוץ 1 הישן מול מאות סדרות טלוויזיה מצויירות מתורגמות.

היום אני מסתכל בעצב על סדרות הטלוויזיה של היום ורואה לא יותר מאשר גימיקים ואפילו פרסומות.

עולם הסדרות המצויירות הולך ונהרס וכמה חבל שהילדים שלי לא יראו את הסדרות שאני ראיתי.

כשאני מסתכל היום על פתיחי התוכניות האלו עולה בי צמרמורת ונוסטלגיה אדירה.

רק היום אני מבין שבאמת חייתי את הסרטים המצויירים!

למרות שרובן ככולן הן סדרות אירופאיות\יפניות מתורגמות- אין ספק שההיסטוריה של ילידי 92' וכן ילידי שנים קרובות לשנה זו, קשורה קשר חזק לסדרות האלו ולהוויה הישראלית בכלל.

הבאתי כמה פתיחים שממש חקוקים לי בזיכרון והעלו בי רגשות עזים- בגלל חוסר מקום הבאתי רק את הפתיחים שממש זכורים לי טוב אבל אהבתי המון סדרות בינהן:

המומינים, מוש השור, פלפלת, נילס הולגרסון, בינבה, בלינקי ביל, מרקו, היה היה, אוטובוס הקסמים, הדרדסים, רוני וליטל, קלימרו, חתולי החצר, בלופר, טאזמניה ועוד מלא.

הנה כמה פתיחים אחדים שממש החזירו אותי 13 שנים אחורה:

נעלולי פלא

סיפורי אבא בונה

מסיפורי המלך בבר

בארץ הקטקטים

שאלתיאל קוואק

טוב-טוב הגמד

בננות בפיג'מות

המעופפים הנועזים

החיים

פיטר פן

לאן נעלמה כרמן סאן דיאגו?

פשוט תענוג צרוף!