 כינוי:
Poseidon בן: 32
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2009
הנער עם החולצה האדומה
הנער עם החולצה האדומה / POSEIDON
כשערן החליט לגשת למיטה בשלוש לפנות בוקר הוא נאבק עם השמיכה ולא מצא מנוחה. הוא ישב וחשב מחשבות סתמיות ומשום מקום צץ לו אדם, נער- לבוש חולצה אדומה. הוא לא ידע את שמו או אפילו איך הפנים שלו נראו אבל הוא ידע שהנער האדום כמוהו בדיוק! והוא יעזור לו. כשקם וניגש ללמוד לבחינה בהיסטוריה, לא זז אותו הנער מעיניו- אדומה כדם הייתה חולצתו, חולצת "לאקוסט" שמבוגרים בדרך כלל נוהגים ללבוש. בערב, שוב התחילו הכאבים- בבטן ובראש. החולשה תקפה את ערן והוא, שלא כהרגלו עזב את הלמידה והשתנק מכאבים במיטתו. זה מלחץ, הוא יודע זאת- אין הרבה מה לעשות, לנסות להירגע ושזה יעבור. הכדורים האלה כבר לא עובדים, בהתחלה זה עבד עכשיו כבר זה לא מזיז. אני אשן קצת וכשאתעורר יהיה יותר טוב- אמר לעצמו. ערן נרדם כלוט. באחת בצהריים למחרת התעורר, לעוד יום לימודים עצמיים מפרך לקראת המבחן. הכדור האחר שלקח זה עתה בשתיים ירכז אותו. רק ללמוד, לעשות תוכניות ולהילחץ! האחרון חשוב במיוחד. והנה בוקר והנה ערב יום שישי. אוכלים, מדברים, שותים ומברכים למטה- ערן בחדר לומד. והנער האדום שוב הופיע לנגד עיניו- הפעם רק את פניו ראה ערן- שיער ארוך ומסודר, עיניים ירוקות- פנים מושלמות ללא פגם! הוא עזב את היטלר במנוחה ושכב על המיטה ותהה- מי הוא? למה דווקא אני? הוא אותו הדבר, אני יודע! בדיוק כמוני- רק שהוא חזק יותר- פיזית ונפשית- הוא ידע זאת בבירור כאילו היה הדבר כעובדה. ביומיים הבאים לא יפסיק לחשוב עליו, אם הוא באמת אמיתי? זה מסר? ברור! ביום שני הוא החליט, אפילו שמחר המבחן, אני אלך לחפש אותו בעיר. בשדרה הארוכה תרו עיניו סביב אותו נער ארוך שיער עם חולצת ה"לאקוסט" האדומה. הוא חיפש בחנויות, עשה עצמו מחפש משהו לקנות בעודו מתבונן בעיניים צמאות לאותו נער אדום. זה טירוף! חשב לרגע, אתה מחפש אדם שלא קיים אלא במחשבות בהקיץ? אבל הוא האמין, בכול ליבו, אף פעם לא האמין כך במשהו! הוא חיפש וחיפש עד הצהריים המאוחרים. הנער עם החולצה האדומה לא הופיע. הוא חזר לביתו וחזר חזרה אחרונה על החומר לקראת המבחן. בבוקר בדרכו לבית הספר, בשעה 9:23 בדיוק, הוא ידע שהוא יפגוש אותו יום אחד- והוא יישאר עדיין נער עם חולצה אדומה, בעוד הוא יתבגר. ערן התיישב על כיסאו והחל לרשום היסטוריה מימי 1929, כל-כך הרבה הוא כתב. המבחן היה לערן קל, לשווא היה מתוח ולחוץ- בדרך חזרה לביתו, עם קבוצת חבריו המצומצמת, דיבר ודיבר בלי סוף על איפה טעו ומה היה צריך להוסיף בשאלה 4 סעיף ב'- עיניו נחו לפתע על אישה רבת שנים וקמטים, בעלת שיער לבן, צח כשלג. משקה לה את גינתה ומזיעה רבות. ערן עצר ונתן לחבריו להמשיך בלא שישימו לב לכך- היא החלה לנקות את שולחן הזכוכית בחצרה, ניגבה וניגבה בסיבובים רבים- הולכים וגדלים. היא סיימה את מלאכתה והתיישבה על כיסא פלסטיק אחד מתנשמת. על הכיסא האחר היא זרקה את חולצת ה"לאקוסט" האדומה והרטובה ששימשה לה כסמרטוט.
| |
כששוכחים איך לבכות
כששוכחים איך לבכות / Poseidon
מה קורה כששוכחים איך לבכות?
כשקיבלתי מכה בגיל 5 ידעתי
גם כשנפלתי מהאופניים, בלי גלגלי עזר, בכיתי
אפילו כשסיפרו לי על השכנה מקומה 3 שמתה, הצלחתי
אבל היום לא.
מה קורה כששוכחים איך לבכות?
אולי 4 שנים, לפחות!
לא מכה ולא פצע,
לא סיפור ולא עצב.
דבר לא יוציא ממני דמעה!
אז מה בכול זאת קורה?
כששוכחים איך לבכות...
אני מתאמץ כל-כך, כמעט והצלחתי!
אבל אני חושב ששכחתי...
אולי כשאגיע לבית-החולים.
מה קורה כששוכחים איך לבכות?
7 כדורים לא הצליחו הפעם,
קשה לבכות, כן, זה מוזר
ועצוב לי כל-כך, אפילו מאוד!
אז איך זה, תגידו, ששוכחים איך לבכות?
עריכה: למי שלא הבין, זה שיר! אני לא שואל....זה שיר! עם שאלות רטוריות!
כך שתגובות בנוסח "לא נראה לי שאפשר לשכוח איך לבכות" מיותרות++
| |
ראי אדמה
ראי אדמה
רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאֹד!
בְּחֵיקֵךְ, מְלוֹן בְּרָכָה, מְעוֹן סֵתֶר, זֶרַע טָמַנּוּ…לֹא עוֹד
פְּנִּינֵי זְגוּגִיּוֹת שֶׁל כֻּסֶמֶת, זֶרַע חִטָּה כְּבֵדָה,
גַּרְגֵּר שְׂעוֹרָה חֲתוּל כֶּתֶם, שִׁבֹּלֶת-שוּעָל חֲרֵדָה.
רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאֹד:
פִּרְחַי פְּרָחִים בָּךְ טָמַנּוּ רַעֲנָנִים וּבְהוֹד,
אֲשֶר נְשָקָתַם הַשֶּׁמֶשׁ מִנְּשִׁיקָתָהּ רִאשׁוֹנָה,
מַצְנִיעַ חֵן עִם יְפֶה קֶלַח, קְטֹרֶת כּוֹסוֹ נְכוֹנָה.
וְעַד שֶׁיָּדְעוּ צָהֳרַיִם בְּעֶצֶם הַצַּעַר הַתָּם,
וּבְטֶֶם רָווּ טַל שֶל בֹּקֶר בַּחֲלוֹמוֹת-אוֹר נִבְטָם.
הֵא לָךְ הַטּוֹבִים בְּבָנֵינוּ, נֹעַר טְהַר חֲלוֹמוֹת,
בָּרֵי לֵב, נְקִיֵּי כַּפַּיִם, טֶרֶם חֶלְאַת אֲדָמוֹת,
וְאֶרֶג יוֹמָם עוֹדוֹ שֶׁתִי, אֶרֶג תִּקְווֹת יוֹם יָבֹא,
אֵין לָנוּ טוֹבִים מִכָּל אֵלֶּה. אַתְּ הֲרָאִית וְאֵיפֹה?
וְאַתְּ תְּכַסִּי עַל כָּל אֵלֶּה. יַעַל הַצֶּמַח בְּעִתּוֹ!
מֵאָה שְׁעָרִים הוֹד וָכֹחַ, קֹדֶשׁ לְעַם מְכוֹרָתוֹ!
בָּרוּךְ קָרְבָּנָם בְּסוֹד מָוֶת, כֹּפֶר חַיֵּינוּ בְהוֹד…
רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאֹד!
אז אם יש בגרות זה אומר שלא לומדים? לומדים! ולא משכילים? טוב לפחות חלקנו...בהצלחה לכולנו!
| |
לדף הקודם
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
