בתכלס אדיר לי. בתכלס ממש טוב לי.
אני מרגישה יפה פתאום, אני עושה הרבה ספורט, יוצאת הרבה עם חברים. בתכלס ממש טוב לי.
ותמיד יש משו שחסר לי כל כך.
ואני גם לא מצליחה לכתוב כלום כבר חודשיים בערך, וזה מדכא לי את הנשמה ואני ממש מפחדת שזה יהפוך למחסום כתיבה רציני של הרבה זמן.
אני גם חושבת שאני יודעת למה זה. דיברתי לפני כמה זמן עם שתי חברות על איזה סיפור שאני כותבת. זה סתם סיפור, באמת סתם. סיפור גייז כזה שאני כותבת בשביל הכיף של הכתיבה. ואז אמרתי משו כמו: "בתכלס אני מרגישה שאני רוב הזמן לא יודעת על מה אני כותבת באמת."
ואז חברה שלי אמרה משו כמו: "אין לך מושג על מה את כותבת."
ואני יודעת שזה לא היה בקטע רע, זה היה במין קטע של - "את לא יודעת כל כך על מה את כותבת, אבל אפחד לא מצפה שתדעי, כי את לא חווית דברים כאלה", אבל אני עם הביטחון הנמוך שלי לגבי הכתיבה שלי... זה דפק לי הכל. אני לא מצילחה לכתוב כלום, אני מוחקת סיפורים שחסרה רק עוד אות אחת והסיפור גמור. אני מתחרפנת.
גם כל העניין הזה של בלוג אנונימי שאפחד פה לא יודע את השם שלי, אני לא יכולה לכתוב מי אני, להראות מי אני, זה עוד יותר מדכא אותי.
כי איכשהו תמיד אנשים הלא נכונים מגיעים לבלוג שלי.
אוף.
הייתי פה.
אז עד לפעם הבאה שיהיה לי חשק לכתוב משו ...
אני.
אגב הפוסט הזה מוקדש לשותפה, ספיסקס, חראבובה ולעוד כל מיני אנשים נחמדים שעושים לי טוב :]
3>
בריאן&ג'סטין 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
One last breath.