מדברים בלילה, שעות, דרך אותו המסך.גורם לי לחשוב על מקומות רחוקים, גורם לי לחשוב עליך שוב ושוב, אותו סיפור ישן מתנגן בראשי פעם אחרי פעם.
אתה מספר לי שאתה מפחד ודואג, שזו סטייה ואתה משתגע.
ואני מקשיבה, מכורה למבטך, זה יותר מידי אמיתי.
כל כך הרבה שאלות נוקבות, כל כך הרבה תשובות ארוכות אשר מנסות לספק בדרך כלשהיא.
רגעים של שקט, בושה, לכלוך, עצב, שמחה ואהבה.
אהבה כל כך גדולה אשר מפחידה את שנינו וגורמת לנו לרצות לברוח, אבל האם יש לאן?
העייפות ניכרת בעיניך, זיפיך מאפירים על פניך, רק מצלקים בך עוד שמץ של ניסיון כה רב, של כוח.
מהצד השני של המסך- יושבת ילדה, אשר לוגמת את מילותיך ושטה לעולמות רחוקים שהיא עוד לא מכירה...
הילדה הזאת זו אני, מבולבלת, מאותגרת, עצובה ומאושרת בו בזמן.
שיחות של מבוגרים, שיחות עם תכלית, שיחות מבוססות ורגועות, אשר גורמות לסערת נפש פנימית כה גדולה.
בחיי אדם לא אתגר אותי כמוך, לא נתן לי כל כך הרבה חומר למחשבה. לא פחד ממני ומהקשר המעוות הזה.
אך אודה, שיש סיבה לפחד. זה יותר מידי טאבו, זה לא מקובל וזה לא "נורמאלי" בשום דרך.
לפעמים אני חושבת בצורה הגיונית, ואז חודרת לי לראש העובדה שאתה יותר מבוגר מהוריי.
בחיי לא ציפיתי, לא רציתי ולא דמיינתי קשר כזה, אפילו בחלומותיי הפרועים ביותר.
אני רואה בך ילד, את הניצוץ בעיניך שלא כבה, את התקווה.
מצד שני אתה כמו אבא, אשר תומך דואג ומחבק.
במוח המעוות שלי יש גם צד שלישי, כמובן, ושם אינני יכולה לעזוב אותך.
צמאה למגעך ולמבטך , צמאה לחיבוק ולנשיקה.
ואתה עצמך חזק אך לא מספיק, לא יכול להתאפק מלשים את ידיך עלי, לעטוף את כולי, להספיק כל כך הרבה בכל כל מעט זמן.
מנשק אותי בפרעות לא מוכרת, מין דחף בלתי נשלט.
אומרים שזה אסור, אומרים שבטח יש לו מחלה או הפרעה.
אתה עוקב אחריי, אתה נהיה אובססיבי, אתה בודק מה איתי ואיפה אני, בודק עם מי אני ומה אני עושה.
אתה מרחיק אותי מטעויות ודוחף אותי לעולם שלך, אתה לא נותן לי ללכת.
שומר מרחוק, כמו מלאך קטן אשר מרחף מעל לראשי, ומנחה לי את הדרך.
אתה מהווה לי אתגר שלו לא ציפיתי כלל וכלל.
זה לא שרציתי גבר מבוגר כל כך, זה לא שחיפשתי. זה לא מרגש אותי מבחינת האיסור הזה, זה מפחיד אותי, בדיוק כמוהו.
מפחידה אותי העצמה וכל הדברים שאנו מעזים לעשות תחת חוסר שליטה.
אתה מהווה בשבילי כל חלק גברי בחיי, כל חלק שהיה חסר לי.
אתה מכיר אותי יותר טוב מכל אדם אחר בחיי, אתה ראית אותי בוכה, ראית אותי חסרת מעצורים, ראית אותי מאושרת וראית אותי תמימה.
אתה יודע מה אגיד ומתי, אתה פשוט מכיר אותי טוב מידי, לפעמים זה קצת מפחיד...
אתה מתקשר ומדבר, אתה שולח הודעות, ואנחנו מדברים עד אין קץ, על כל דבר שקיים, על כל מה שיש לנו מחלוקות לגביו.
אתה משכנע אותי ואני משכנעת אותך, איכשהוא, אפילו בתור ילדה, יש לי את הכוח.
רואים את השני, כל כך רוצים לגעת, ממלאים את החדר בעשן, חודרים אל תוך המחשבות אחד של השני.
מצחיקים אחד את השני, מקניטים יותר ונהנים כל כך.
חיוך לא שבע מופיע על פנינו, כי יהיה הוא שבע באמת רק כאשר נהיה קרובים, שוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
