הדמעות... הן כבדות... זולגות... מרטיבות את הבגד.. ואת הכר... שכרגע הוא חברי הטוב ביותר... אולי הוא לא מחבק חזרה.. אבל רק איתו אני גלויה.. לא מספרת.. לא מדברת... כי כזאת אני.. שונאת להדאיג אחרים... אחרי הכול.. אף אחד לא אוהב שמישהו בוכה ליידו... וכן..חשבתי על התאבדות... ולא פעם אחת... כי כזאת אני.. משוגעת.. אבל בגלל שאני זאת אני.. אני לא מסוגלת לבצע.. לפחות לא כרגע... למה זה...? כי אכפת לי... ואני לא רוצה לגרום צער לאלה שכן אוהבים אותי... אז כן.. הכר.. הוא כל מה שנותר..
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
