חייה של ברווזת גומי בהכחשה

הנה הפרק הבא של אהבת קיץ. הוא מדבר בעיקר על איתמר ומיקה, אבל הוא יצא די מוצלח. תהנו (:

פרק 12: הזוג המוזר

איתמר ומיקה נכנסו לחדר האוכל, כל אחד מהם בצד אחר של הדלת. הם שלחו אחד לשני מבטים מבוישים. "ראית את זה? הם לגמרי מסתירים משהו!" קראה גאיה אל דנה, שהבחינה בהם. "אוח, נו, את סתם הוזה, בואי כבר" אמרה לה דנה ודחפה אותה לעבר שולחן האוכל. גאיה נתנה בשניהם מבט אחרון ונחרה בבוז. שתי הבנות לקחו אוכל והתיישבו בשולחן הקבוע. גיא כבר חיכה להן שם. "תגידו, ראיתן את איתמר? אני לא מוצא אותו מאז שחזרנו" אמר להן ודחף כף גדושה בסלט לפה. "כן, הוא בטח עוד שנייה יבוא. ותפסיק לאכול כמו חזיר!" הפצירה גאיה. גיא גלגל עיניים ואכל חתיכה קטנה יותר, כדי להוכיח לגאיה שהוא מקשיב לה. "אהלן!" קרא איתמר והתיישב ליד גיא. "תגיד איפה היית מאז שחזרנו? חיפשתי אותך" שאל אותו גיא בדאגה. "אלוהים, מה אתם זוג נשוי?" סיננה גאיה ורכנה כדי לאכול. "סתם, הסתובבתי, רציתי קצת להירגע" אמר איתמר ואכל חתיכה מהאוכל שלו. גיא משך בכתפיו וחזר גם הוא לאכול. דנה של׳ה אל איתמר מבט שואל והוא הינהן אליה. דנה מיד קרנה מאושר, אבל איתמר שם את ידו על פיו בתנועה מאיימת. גאיה הסתכלה עליהם כאילו השתגעו. "מה עובר עליכם?" שאלה. "כלום!" מיד שניהם אמרו במבוכה. גאיה גלגלה עיניים. "אני לעולם לא אבין בני אדם..." נאנחה.

"נו, איך?" שאלה הדר את מיקה. "מממ..." אמרה מיקה במבוכה. הדר תקעה בה מבט מאוכזב. "אל תגידי לי שהשתפנת!" קראה בכעס. "לא! מה נראה לך?" קראה מיקה. "נו, ומה הוא אמר?" שאלה הדר בהתרגשות. "בחייך, זה איתמר" חיקתה אותה מיקה. הדר גלגלה את עיניה ושתיהן פנו אל שולחן האוכל. "רגע, סודי או גלוי?" שאלה הדר. "בינתיים סודי" השיבה לה מיקה ושמה כף גדושה בסלט בצלחתה, "נראה איך העניינים יתקדמו". "אה..." אמרה הדר והוסיפה חביתה לצלחת. שתיהן פנו והתיישבו בשולחן ליד קורל, שני ועמית.

גיא הרים את צלחתו והניח אותה על העגלה. גאיה הסתכלה עליו בזווית העין. היא הרימה מהר את צלחתה ונדחפה לעברו. "היי גיא!" אמרה. "אהה... היי" אמר גיא וכיווץ את גבותיו. "משהו קרה?" שאל. גאיה הרפתה את החיוך מפניה ונאנחה. "כן," אמרה, "אני חושבת שיש מצב ממש ממש פצפון, אבל ממש ממש קטנטן..." אמרה במבוכה. "שמה?" שאל גיא בחוסר סבלנות. "שמיקה ואיתמר חברים" פלטה. גיא נעץ בה מבט עמוק למשך כמה שניות ואז התפוצץ מצחוק. "מה?" מחתה גאיה בכעס. "איתמר... ומיקה... בדיחה טובה" אמר גיא בין צחוק לאחר. גאיה גלגלה את עיניה. "אני-רצינית" אמרה בקול מאופק, חוששת להחטיף לו בכל רגע. גיא צחק צחוק אחרון, נאנח ונשען על העגלה. "סתם, זה פשוט, מיקה אף פעם לא הסכימה לאיתמר, והוא הציע לה, לפי מה שאני זוכר, בסביבות מאה חמישים פעמים...". "אתה בכלל סופר?" שאלה גאיה בהפתעה. "כל שנה אני ועוד כמה חברים שלנו עושים התערבות על כמה פעמים הוא יציע לה השנה" הסביר גיא בפשטות ומשך בכתפיו. "איזה מגעילים!" קראה גאיה, אבל חייכה, בגלל שהכירה כבר את הנושא מקרוב מאוד. היא נזכרה בנטע, חברה קרובה שלה ושל דנה, שהייתה מאוהבת בילד בשם דביר מאז סוף כיתה ז', לפני ארבע שנים. בכל שנה, דנה, היא, ושלוש מחברותיהן- טליה, קים ונגה, היו מתערבות על השאלה- כמה פעמים תציע נטע לדביר לצאת, ומתי הוא ישבר ויסכים."אני צוחק, אנחנו לא באמת עושים את זה" אמר גיא בצחקוק. גאיה השפילה את פניה, כדי שלא יראה את הסומק שבהם. "אבל כן, הוא מציע לה לצאת ו\או רומז לה לפחות עשר פעמים או יותר בשנה. בשאר הזמן הוא עסוק בלנסות לגרום לה לחבב אותו" אמר. שניהם שתקו למספר שניות. "רגע, אז הוא לא יצא עם אף אחת? אף פעם?" קראה גאיה בפליאה, כשקלטה את ההשלכות. "לא! מה פתאום? איתמר יצא עם המון בנות, פשוט הוא אף פעם לא מצא מישהי שהוא אוהב יותר מאת מיקה" השיב לה גיא בשעמום. "אה... הגיוני..." הרהרה גאיה. "בו!" קראה דנה ונעמדה ליד גאיה. גאיה צעקה בצחוק. דנה צחקקה. "אז על מה דיברתם? כאילו, אם לא אכפת לכם". גיא הסתכל על גאיה והיא משכה בכתפיה. "סתם, גאיה חשבה שאיתמר ומיקה אולי חברים. דבילי, נכון?" קרא. דנה צחקקה, אבל היה לה קשה לשמור את המשחק אמין. "איתמר ומיקה? אין סיכוי!" קראה. גאיה הסתכלה עליה במבט חושד אבל אז משכה בכתפיה והסתכלה לעבר שולחן האוכל. איתמר התקדם לעברם. "מה קרה?" שאל, מהרהר במבטים החושדים של גאיה וגיא. "סתם, כלום" אמרו שניהם יחד. הוא שלח אליהם מבט חשדני, אבל לאחר כמה שניות נאנח והניח את המגש והתחיל ללכת מחוץ לחדר האוכל. "איתמר, לאן אתה הולך? יש יציאה לים עוד מעט" קרא אחריו גיא. איתמר הסתובב. "אני הולך... לנוח קצת, את יודע, אני עייף מהטיול..." קרא בחשש. הוא מיהר לצאת מחדר האוכל ורץ לעבר החדרים. "הטיול לא היה לפני בערך שעתיים?" שאל גיא בבלבול. "רואים?! אמרתי לכם! הוא הולך להיפגש עם מיקה! דנה, מה לעזאזל עובר עלייך?!" קראה גאיה בבלבול. דנה מיד התנערה ממחשבותיה. "אוה, סתם, חשבתי על משהו..." "היום הזה ממש מוזר..." מלמל גיא.

איתמר שכב על מיטתו באפיסת כוחות. לפני שהספיק לומר למיקה משהו, כבר קראו המדריכים לכולם להתקבץ באמפיתאטרון. בים היא הייתה רק עם הדר, עמית, קורל ושני, ולכן לא היה יכול להתפוס אותה לרגע אחד לבד. הוא נאנח ביאוש. גיא דפק בדלת בשקט. איתמר הרים את ראשו. "הי, אחי" מלמל והחזיר את ראשו אל הכרית. "מה קרה?" שאל גיא בתמיהה והלך לעברו. "מה? לא, סתם, שום דבר" אמר איתמר בביטול. גיא התיישב בקצה מיטתו. "תקשיב, לגאיה הייתה איזו השערה מטורפת היום בחדר אוכל..." צחקק לעצמו. איתמר הזדקף ועל פניו מבט מודאג. "איזו השערה?" שאל בבלבול. גיא צחקק. "סתם... היא חשבה שיש מצב שאתה ומיקה... אתה יודע... ביחד..." מלמל. איתמר השתנק, אבל מיד צחק צחוק מזויף. "אני ומיקה? הלוואי..." מלמל. "אתה בטוח?" שאל גיא בתמיהה והרים את גבותיו. "כן... בטח..." מלמל איתמר בחוסר בטחון. "טוב, שיהיה... אני מתכוון, אני יודע שאתה מחבב אותה והכל, אבל אני משער שאחרי כל השנים האלה היא לא תיזכר פתאום שאתה מאו.. אה, מחבב אותה" מלמל גיא ופנה לסדר את מיטתו. "כאילו, אני לא רוצה לפגוע בך, אבל אני די חושב שאתה צריך לרדת ממנה..." אמר. ברגא שסיים את המשפט הדלת נפתחה לרווחה. מיקה עמדה שם והסתכלה בבהלה על גיא ואז העבירה את מבטה אל איתמר, והוא שלח אליה מבט מבוהל,כאילו קרא את מחשבותיה. "מיקה? בדיוק די..." התחיל לומר גיא, אבל אז הבין את פשר מבטיהם של איתמר ומיקה. "אני אהרוג אתכם!" קרא בזעם.

 ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~

וזה הפרק. תגיבו,

צילום של המסך שלי, סתם כי זה מגניב ^^

זאת הקבוצה שלי בצופי- ים 3>

אז למה הכותרת? כי השבוע ראיתי ארבע סרטים, והיות אני אראה עוד אחד, ומחר אולי עוד אחד D:

מתי למה ואיך?

יום ראשון- ישנתי אצל יעלוש שלי וראינו דמדומים 1, סוף סוף. היא כבר ראתה את כל הסרטים וקראה את כל הספרים, אבל אני עד אז רק קראתי את הראשון ^^

הסרט הדרמתי הזה יצא פשוט אחד הסרטים הקוראים XD

אני ויעל התחלנו לצחוק כל שתי שניות...

בלה: אתה ערפד -תנועות ראש דרמטיות-

אדוארד: ואת מפחדת? -מבט חולמני לשמיים-

בלה: לא! -תנועות ראש דרמטיות-

חחח זה סתם חיקוי שעשינו...

וגם יש את הקטע שרוזלי מתעצבנת וזורקת את הצלחת על הרצפה (כשבלה באה אליהם)

אז ראינו את זה. אני: שתי מילים: שליטה בעצבים XD

ככה שהיה בעיקר מצחיק, ולא מאוד מפחיד/מותח/רומנטי/משו בסגנון...

הסרט הבא היה דמדומים 2, ירח חדש, שאותו גם ראיתי עם יעל D:

היא באה אלי ביום רביעי כדי לעבוד על התוכנית, ואז ראינו את זה באינטרנט...

והמצאנו גם לזה משהו! זה כאילו מה כולם חושבים ולא אומרים.

יש את הקטע בסוף שאדוארד וג'ייקוב "מדברים", שניה לפני שאדוארד מציע לבלה נישואים.

אז זה ככה:

-שניהם נועצים אחד בשני מבטים רצחניים- בראש של ג'ייקוב: וואלה, מזה באלי שניצל (: בראש של אדוארד: וואלה, מזה באלי לנשנש אותו XD

ויש גם את הקטע שאליס חוזרת וג'ייקוב נשען לה על החלון של המכונית ומנסה לשכנע את בלה להישאר. בראש של אליס: צא, צא, צא... צא מהמכונית שלי יא כלב!

חח עזבו זה בדיחות פרטיות... XD

הסרט הבא היה אתמול (חמישי). ראיתי איירבנד בקולנוע! D:

האמת שקראתי ביקורות, וציפיתי שבאמת הסרט יהיה גרוע, אבל שרדתי, ואפילו היה די יפה. חוץ מזה שהעין של צוקו נראית כאילו יש לו גידול, כמעט כולם בסרט נראים כמו הודים, וכל פעם שהם רוצים לעשות טיפה כשפות זה נראה יותר ריקוד מאשר ההופעת סיום שלנו בבלט...

אבל מה שבאמת לא הבנתי זה למה הם דחפו לשם את הקטע עם הרו. הפרק הזה הוא רק בעונה השניה, ובסרט הם עשו אותו אחרי פרק שלוש... ככה שזה היה פרקים אחד, שתיים, שלוש, שלושים ושלוש, תשע עשרה ועשרים. דבילי.

רוקו בכלל לא הופיע בסרט, וגם האי קיושי. כשפי אש לא יכלו לעשות אש מכלום, חוץ מאיירו שהצליח בסוף הסרט וכולם ברחו בפאניקה, ולא הי את הקטע המגניב בסוף שאנג הופך למפלצת מים ענקית והורג את המפקד צאו.

אבל האמת, היה סרט מגניב. אולי לא כל כך דומה לסדרה, אבל מגניב. בקיצור- הוא טוב בתור סרט בשביל אנשים שרואים את הסדרה, אבל לא כל פרק כמוני, אלא רק חצי בערך...

בערב של אתמול ראיתי פרסי ג'קסון באינטרנט. היה ממש טוב, חוץ מזה שהם הרסו את הסיפור בזה שהם בכלל לא עשו את ארס... אהבתי בעיקר את הקטע עם ההידרה, למרות שהוא בכלל לא היה ספר. בעיקר את זה שגרובר בסוף מנשק את מדוזה XD

אבל כולם שם נראים בערך בני שש עשרה, ולא שתיים עשרה, חוץ מגרובר שנראה בערך בן עשרים ומשהו... לא הבנתי בדיוק מה הקטע...

בכל מקרה, היום יש לרז יומולדת בנושא אווטאר D: (איך לא?) ושמונה דלדסטים (שעולים לה', אבל ממשיכים להתנהג כאילו הם בכיתה ד') יבואו אלינו ואני לעשות להם כלמיני משימות... אבל נראה לילה מוטרף במוזיאון (2), שעוד לא ראיתי, ככה שיהיה בסדר...

וגם אמא הביאה לי את מלאכים ושדים, שאני אראה מחר או משו, כי אני לא רוצה לראות את זה לפני השנה.. >< רק הספר מפחיד ברמות...

בכל מקרה, מחרתיים, ביום ראשון אנחנו נוסעים לכינרת 2010! D: יהיה ממש ממש כייף! אני כבר אכתוב ואעלה תמונות אחרי זה...

בכל מקרה, נתראה,

קרדיט למחסן

אגב- עברתי את ה-9000 (:

אוקי, החלטתי.

מעכשיו- אני מעדכנת כל שבוע, לא משנה אם הוא משעמם ברמות!

אני חייבת, אחרת הבלוג הזה ינטש לגמרי!

בכל מקרה... בפעם האחרונה שעידכנתי זה היה כמה ימים לפני המסיבת סיום...

~_________________________~

(: אז על המסיבה-

היה מדהים! חוץ מזה שעשינו כמה פדיחות, אורי התבלבל בסצנה קצת, אחת המורות כמעט רצחה אותי כשעשיתי גלגלון מאחורי הקלעים (הוא היה ממש שקט! ><) ועוד.

בקיצור- היה פדיחות XD

אבל היה כייף ברמות, וקיבלתי ספר זיכרונות (מחברת עם מדבקה עליה. איזו השקעה, אלוהים...) וספר תנ"ך (מרגש ללא ספק... -.-). היה נורא יפה, מצחיק ועצוב (כן זה אפשרי לחבר את כולם ביחד!)

שלושה ימים אחרי זה היה המופע סוף שנה בבלט.

אני שוקלת לעבור למקום אחר. אסתי (המורה לבלט) פשוט מחרפנת אותי!

ולא ברמות של "אני שונאת אותה, אני שונאת אותה" (רמת מורה ממוצעת), אלא רמת: “בא לי לחנוק אותה, בא לי לחנוק אותה", שזה רק אנשים מיוחדים מאוד מקבלים אצלי...

אבל היה נורא יפה, ונפרדתי מכל החברות שלי, ודניאל נורא התרגשה, ככה שהייתי צריכה להגיד לה בערך מאתיים פעם שנהיה באותו בית ספר בשנה הבאה (יחי הגאונות שלי!). אבל סך הכל- היה כייף (:

שלושה ימים אחרי זה גמרנו את גרץ. כמה ילדים בכו. אני לא. אבל זה היה עצוב מאוד. קיבלתי תעודה טובה, העלתי קצת את המתקשה שלי בערבית (בערך לשולטת בקושי, שזה יפה בשבילי, אבל רק בערבית). אבל שיא השיאים היה הספר מחזור. כן, כן, האחד שעבדנו עליו מהמחצית. הוא יצא דבילי, ואפילו יותר מזה. למה? כי עשו אותו בסגנון פייסבוק! >< דבילים אצלנו בבית הספר פשוט! הם כאילו מנסים להתחבר אל הילדים, אז בראש כל עמוד היה הסמל של פייסבוק, וכל מיני תמונות מתוך האתר... זה רע בכל כך הרבה רמות... -.-

אחרי הלימודים הייתה לנו מסיבת סיום של הכיתה. הבעיה היחידה זה שזה היה הכיתה שלנו, ומאי מו'2. למה? כי היא ישנה אצל מישהי! זה היה פשוט מעצבן ברמות...

ביום הראשון של החופש הייתה לתמר בת מצווה! היה ממש כייף!

ביום השני אני לא זוכרת. וככה עוד כמה ימים...

עד יום ראשון, שנפגשתי עם מולי ואיה! והנה משהו מצחיק שקרה בהתחלה:

מולי באה ברגל מהבית שלה לבית של איה, והיה נורא חם אז היא נעמדה מול המאוורר. איה באה ולוחצת על הכפתור שגורם לו להסתובב מצד לצד. מולי: איה!!!!!!! -לוחצת על הכפתור שוב ונעמדת מול המאוורר- אני באה ולוחצת על הכפתור. מולי: אופיייייייייייייר!!!!!!! -נותנת לי מכה-

אז פרצתי לאיה לבלוג, ואני ומולי כתבנו לה פוסט קצר ומצומצם על כמה שאנחנו מושלמות ועל כמה שהיא אוהבת אותנו אחר כך הלכנו לסנטר וקניתי צמידים (שאני איתם עכשיו). איה נישקה איזה ילד אסיאתי חמוד קטן, ואז הוא צרח "אבאאאאאאאאאא!” אז התחלנו לברוח ולצעוק לאיה שהיא פדופילית. אחרי זה היא גנבה פיצה של מישהו ב"עגבניה", אז אני ומולי עשינו כאילו אנחנו לא מכירות אותה. אחר כך בזמן שעלינו במעלית עשינו איזה ריקוד מוזר, ובגלל שהמעלית שקופה איזה זוג הסתכל עלינו כאילו אנחנו פסיכיות. עלינו וירדנו איזה חמש פעמים עד שנכנסו עוד אנשים למעלית וזה היה מביך מידי.

בקיצור היה כייף ברמות.

כמה ימים אחרי זה יצאתי למחנה-הימי-של-צופי-ים (אני נוטה להגיד את זה כמילה אחת), או במילים אחרות- הקורסים. אנחנו היינו קורס ד' (אימפריה). היה ממש כייף. המדריך שלנו היה (גיא) לוסיקה, שמפחיד אותי ברמות. ותמיד אני אזכר בהצגה שלנו בערב הוואי (או במילים אחרות- ערב בואו-נצחק-אחד-על-השני-כי-הרי-במילא-מחר-זה-נגמר) שעשינו עליו: (אני, אדם ואמיר שיחקנו אותו, כל פעם אחד מאיתנו)

בהתחלה כולם כאילו ישנו באוהל ואני (לוסיקה )נכנסת ושורקת להם באוזן. “חמש שניות לרחבה! חמש... ארבע...” ואז הם מגיעים באיחור של שתי שניות ואני נותנת להם לרוץ שתי הקפות, וכולי וכולי...

הקטע שאדם היה לוסיקה היה בסירה. כולנו חתרנו ברוגע ופתאום לוסיקה מתחיל להחתיר בעצבנות, כאילו הוא עומד לרצוח אותנו. “וי-חד! אתם לא חותרים! יותר חזק!” ואז הוא בא וכאילו מעיף אותנו מהסירה ויורה בנו. ואז יש יום אחרי זה, ורואים את ההלוויה של אחד הילדים. אנחנו: הוא היה בן-אדם כל כך טוב... לוסיקה (אדם): אבל הוא לא חתר! -כולנו צורחים ובורחים-

בקיצור היו עוד המון קטעים קורעים. אבל הנה הסדר יום הפסיכי שהיה לנו (בערך):

5:55- קמים

6:00-מסדר ברחבה

-עשר דקות\רבע שעה התארגנות-

6:15-מד"ס (מדריך ספורט) בוקר ואימון קשרים

6:45- ארוחת בוקר

7:30- מורידים ציוד וסירות

8:00-חתירה\הפלגה

11:00-מרימים ציוד וסירות

11:30- הפסקה

12:00-ארוחת צהריים

-הפסקת צהריים-

13:00-מורידים (שוב) סירות וציוד

13:30- הפלגה

15:30-מרימים סירות וציוד

וההמשך היה בכל יום שונה...

בקיצור- מטורף!!!!!!!!!!!!!! אבל היה כייף.

חוץ מקללת המורלים... ): לפני שנכנסנו לחדר אוכל היינו חייבים לעשות מורלים כדי להיכנס, ככה ששמעתי את המנון הווזלה בערך מאתיים פעם ביום. (וו... וו... זלה! טווווו!)

ולחברי אוהל שמונה הנכבדים והמטומטמים:

מאיה- יום אחד אולי גם את תזכרי את השם של לוסיקה (ובעינייך- פוסי), שאנחנו כל כך אוהבים XD מאיה, את היאקיאקית היקרה שלי (:

נעה- אלוהים את כבר שנה איתנו בקבוצה, איך את לא מבדילה בין אמיר לעמרי?! חחXD ותפסיקי להוזיז ת'טוסיק חכמה שלי! נמאס מהשיר הזה!

אמיר: אני אלף! סורי זה נורא מצחיק אותי XD

אדם: את מדריך, תרד עליו!!!!! ולציטוט שלך (ושל קסלמן): קסלמן: תשובה נכונה! שתי נקודות! D: אדם: אבל למה רק שתיים???????!!!!!!!!!

גיא: אומייגוד אני הולך למות! אומייגוד אני הולך למות! אומייגוד אני הולך למות! אומייגוד אני הולך למות! אהההההה! אנחנו בהטייה של שני מילימטר! אההההה!

מיקי: חלמתי חלמתי! מה חלמת? שלא נשמע כל חמש דקות ממיקי: אאו! הג'ריקן! הרגל!

אני: אני ghost ga ga המגניבה שרצה במחנה עם שמיכה על הראש! מוקדש לאיתמר זונדר הקרציה שנסה לגרום לי לאכול טונות של ביסלי חחחXD

יום אחרי הקורסים מיד הלכתי לסדנאת תיאטרון! וממש כייף לי שם D: כבר יש לי המון חברות, ורובן בטוחות שאני נראית כמו בלה מ-H2O... אבל יש שם ילדה אחת מהשכבה שלי, ילדה אחת מהשבט שלנו (צית"א שולטטטטטטט!), וגם חברת ילדות שלי- מאיה בהרב (: זה היה ממש מפתיע שנפגשנו ככה, אבל היא די השתנתה מאז הפעם האחרונה שפגשתי אותה. אבל כבר מעריצים אותי שם (טוב, יש הרבה סיבות D: חח סתם סתם) כי כולם בטוחות שאני גאונה ומוכשרת ובלה בלה בלה... (לא מ- H2O!!!!!!!!!!! ><) ונורא מצחיק לי, ואני לומדת המון, ואולי אני אשתתף בסרט של הסדנאת קולנוע, וביום חמישי יש לנו פרזנטציה (או הופעה, פשוט אוהבים לסבך שם) עם שיר מתוך המחזמר "אנני" (מישהו מכיר את "החיים קשים"?).

(נכתב אתמול באמצע הלילה)

ולבסוף- האירוע של החופש (בינתיים)... ערב סרט! היה אצלי ערב סרט לכיתה בבית. כמובן שהם השחיטו אותו. נו, זאת הכיתה שלנו. אבל היה כייף יחסית. האמת שזה נגמר רק לפני שעתיים בערך, ואני כבר צרודה מרוב שצרחתי עליהם שיסתמו בזמן הסרט, למרות שכבר ראיתי אותו. היה ממש מוצלח, לפי דעתי, למרות הכל, ואני מקווה לפגוש אותם גם כשלא נהיה באותו בית ספר... -דומעת קלות-