חייה של ברווזת גומי בהכחשה

פרק י': זה רק עניין של מקובלים

"את לא אומרת ש..." פערה דנה את פיה. מיקה הינהנה בעצב. "למה סיפרת לי את זה?" שאלה דנה לאחר שתיקה קצרה. "כי את היחידה שאני יודעת שאני יכולה לסמוך עליה, ושלא תצחק עלי..." אמרה מיקה בהשפלת פנים. היא התיישבה בכבדות על הדשא. "מה זאת אומרת?" שאלה דנה והתיישבה לידה. "כל העניין הזה של 'להיות הכי מקובלת'? זה הדבר הכי נורא שקיים! אני לא יכולה לעשות כלום בלי שידברו על זה!" אמרה מיקה ביאוש. "את לא נראית כמו מישהי שאכפת לה מכל העניין הזה," אמרה דנה. "זה נכון, אני פשוט לא מבינה למה אנשים רוצים להיות 'מקובלים', זה סבל!" קרא מיקה. "את לא צריכה לסבול את זה, אני יודעת שלא!" אמרה דנה, "אבל אני לא מבינה, למה פשוט לא אמרת לו את זה? זה לא שאלה אם הוא היה מסכים..." אמרה וגלגלה את עיניה. "הלוואי, חברות שלי פשוט חושבות שזה מובן מאליו שאני לא רוצה אותו, אבל זה לא..." אמרה מיקה. "תקשיבי, הדר נראית לי חברה טובה, היא תבין אם תסבירי לה" אמרה דנה. "אני באמת שמחה שהלכתי למחנה הזה" אמרה מיקה בחיוך רחב. שתיה התחבקו בחום. "ובינתיים- שום מילה" אמרה מיקה ושמה את ידה על פיה של דנה. "נשבעת!" הכריזה דנה והעיפה את ידה של מיקה מפיה. ש/תיהן ניגשו אל גאיה ואיתמר שקצצו ציפורניים בהתרגשות. "הכל בסדר?" שאל איתמר כשראה אותן. "יותר משאתה חושב..." אמר דנה, אבל מיד סתמה את פיה כשמיקה שלחה אליה את המבט הרצחני ביותר שהצליחה לעשות. גיא התחיל ללכת לעברם בחשש. דנה מיד נופפה אליו בשמחה. הוא נשף בהקלה והתקרב אליהם. "אנחנו בסדר?" שאל את דנה, שנישקה אותו בלחי שנייה לאחר מכן. "אני משער שהתשובה היא כן" השיב גיא לעצמו. כולם צחקו. "מישהו רוצה ללכת למועדון?" שאלה מיקה. כולם הסתכלו אחד על השני בחוסר הבנה. מה? עכשיו היא פתאום  חלק מאיתנו? חשב גיא. "סבבה" אמרה גאיה. "זה בסדר שאני אקרא לבנות, נכון?" שאלה מיקה. "כן, ברור" אמר גיא. מיקה חייכה ורצה אל החדר שלה. "אוקי... ממתי אנחנו חברים של מיקה?" שאלה גאיה. "דיברתי איתה קצת, והאמת שהיא ילדה מקסימה" אמרה דנה. "אוקי..." אמרו שלושת האחרים. דנה גנחה ביאוש. עמית, הדר, שני, קורל ומיקה הגיעו. כולם פנו לעבר המועדון. "מה יש לראות?" שאלה שני. "שים אם-טי-וי, בואו פשוט נשיר!" קראה דנה. איתמר שם את הערוץ וכולם התחילו לרקוד ולשיר בהתלהבות.

אני אמות!!!!!! חשבה מיקה. "הדר, אני צריכה לדבר איתך.." אמרה בשקט. "משהו קרה?" שאלה הדר והכניסה שתי חולצות למזוודה שלה. "לא... טוב, בעצם, כן" אמרה מיקה ביאוש. היא נפלה על המיטה ביאוש. "מה קרה?" שאלה הדר והתיישבה על המיטה. "אני מחבבת מישהו... אפילו מאוד... אבל את חייבת להבטיח לי שלא תתחרפני" אמרה מיקה. "אני מבטיחה" אמרה הדר בחשש. "אני... אני מחבבת את איתמר" פלטה מיקה. "מה????????!!!!!!!!!!!!!!!!!" קראה הדר בתדהמה. היא תקעה בה מבט המום ופערה את פיה. "תגידי לי את השתגעת?!" קראה. "לא, אני מחבבת אותו כבר המון זמן" אמרה מיקה באדישות וניחה את ראשה את המיטה שוב. "ולא חשבת אפילו להגיד לי על זה?" קראה הדר בכעס. "פשוט, כולכן הייתן כל כך בטוחות שאני לא רוצה אותו, ושאני אוהבת להיות במרכז העיניינים וכל זה- אבל לא! אני שונאת את זה! אני לא רוצה להיות מקובלת, מעולם לא רציתי, ולעולם לא ארצה!" התפרצה מיקה. "מיקי, אני כל כל מצטערת... אם היית מספרת לי..." אמרה הדר. דמעות הציפו את פניה של מיקה. "מה אני אעשה? הוא עכשיו בטוח שאני אוהבת את גיא!" יבבה מיקה. היא התיישבה והניחה את ראשה על ברכיה של הדר.  "תקשיבי מיקי, איתמר מאוהב בך מהפעם הראשונה שהוא ראה אותך, אני בטוחה שהוא יבין..." אמרה הדר בסלחניות. שתיהן התחבקו בחום. "קדימה יוצאים! כולם לבוא מהר, או שנשכח אתכם פה!" קרא אחד המדריכים מבחוץ. מיקה צחקה בעצב ומחתה את הדמעות מפניה. "בואנה, הרטבת לי פה את כל החולצה!" קראה הדר בצחוק. מיקה חייכה ושתיהן לקחו את התיקים ויצאו החוצה.

פרק קצר מאוד, עומד לקרות משהו חשוב בפרק הבא, ורציתי שהוא יהיה בתחילת הפרק... אגב התמונה זה רמז לפרק הבא...

אבל פשוט זה הכל, כי ביקשו ממני שאני כבר אאדכן...

בכל מקרה, עוד מעט פוסט על התחרות שהייתה ביום שבת (זה כנראה יהיה בשבוע איחור ><)...

מוזמנים להגיב לי -מבט מתחנן-

אוהבת, אופיר הבוטן המעופף XD