חייה של ברווזת גומי בהכחשה

הנה הפרק הבא של אהבת קיץ. הוא מדבר בעיקר על איתמר ומיקה, אבל הוא יצא די מוצלח. תהנו (:

פרק 12: הזוג המוזר

איתמר ומיקה נכנסו לחדר האוכל, כל אחד מהם בצד אחר של הדלת. הם שלחו אחד לשני מבטים מבוישים. "ראית את זה? הם לגמרי מסתירים משהו!" קראה גאיה אל דנה, שהבחינה בהם. "אוח, נו, את סתם הוזה, בואי כבר" אמרה לה דנה ודחפה אותה לעבר שולחן האוכל. גאיה נתנה בשניהם מבט אחרון ונחרה בבוז. שתי הבנות לקחו אוכל והתיישבו בשולחן הקבוע. גיא כבר חיכה להן שם. "תגידו, ראיתן את איתמר? אני לא מוצא אותו מאז שחזרנו" אמר להן ודחף כף גדושה בסלט לפה. "כן, הוא בטח עוד שנייה יבוא. ותפסיק לאכול כמו חזיר!" הפצירה גאיה. גיא גלגל עיניים ואכל חתיכה קטנה יותר, כדי להוכיח לגאיה שהוא מקשיב לה. "אהלן!" קרא איתמר והתיישב ליד גיא. "תגיד איפה היית מאז שחזרנו? חיפשתי אותך" שאל אותו גיא בדאגה. "אלוהים, מה אתם זוג נשוי?" סיננה גאיה ורכנה כדי לאכול. "סתם, הסתובבתי, רציתי קצת להירגע" אמר איתמר ואכל חתיכה מהאוכל שלו. גיא משך בכתפיו וחזר גם הוא לאכול. דנה של׳ה אל איתמר מבט שואל והוא הינהן אליה. דנה מיד קרנה מאושר, אבל איתמר שם את ידו על פיו בתנועה מאיימת. גאיה הסתכלה עליהם כאילו השתגעו. "מה עובר עליכם?" שאלה. "כלום!" מיד שניהם אמרו במבוכה. גאיה גלגלה עיניים. "אני לעולם לא אבין בני אדם..." נאנחה.

"נו, איך?" שאלה הדר את מיקה. "מממ..." אמרה מיקה במבוכה. הדר תקעה בה מבט מאוכזב. "אל תגידי לי שהשתפנת!" קראה בכעס. "לא! מה נראה לך?" קראה מיקה. "נו, ומה הוא אמר?" שאלה הדר בהתרגשות. "בחייך, זה איתמר" חיקתה אותה מיקה. הדר גלגלה את עיניה ושתיהן פנו אל שולחן האוכל. "רגע, סודי או גלוי?" שאלה הדר. "בינתיים סודי" השיבה לה מיקה ושמה כף גדושה בסלט בצלחתה, "נראה איך העניינים יתקדמו". "אה..." אמרה הדר והוסיפה חביתה לצלחת. שתיהן פנו והתיישבו בשולחן ליד קורל, שני ועמית.

גיא הרים את צלחתו והניח אותה על העגלה. גאיה הסתכלה עליו בזווית העין. היא הרימה מהר את צלחתה ונדחפה לעברו. "היי גיא!" אמרה. "אהה... היי" אמר גיא וכיווץ את גבותיו. "משהו קרה?" שאל. גאיה הרפתה את החיוך מפניה ונאנחה. "כן," אמרה, "אני חושבת שיש מצב ממש ממש פצפון, אבל ממש ממש קטנטן..." אמרה במבוכה. "שמה?" שאל גיא בחוסר סבלנות. "שמיקה ואיתמר חברים" פלטה. גיא נעץ בה מבט עמוק למשך כמה שניות ואז התפוצץ מצחוק. "מה?" מחתה גאיה בכעס. "איתמר... ומיקה... בדיחה טובה" אמר גיא בין צחוק לאחר. גאיה גלגלה את עיניה. "אני-רצינית" אמרה בקול מאופק, חוששת להחטיף לו בכל רגע. גיא צחק צחוק אחרון, נאנח ונשען על העגלה. "סתם, זה פשוט, מיקה אף פעם לא הסכימה לאיתמר, והוא הציע לה, לפי מה שאני זוכר, בסביבות מאה חמישים פעמים...". "אתה בכלל סופר?" שאלה גאיה בהפתעה. "כל שנה אני ועוד כמה חברים שלנו עושים התערבות על כמה פעמים הוא יציע לה השנה" הסביר גיא בפשטות ומשך בכתפיו. "איזה מגעילים!" קראה גאיה, אבל חייכה, בגלל שהכירה כבר את הנושא מקרוב מאוד. היא נזכרה בנטע, חברה קרובה שלה ושל דנה, שהייתה מאוהבת בילד בשם דביר מאז סוף כיתה ז', לפני ארבע שנים. בכל שנה, דנה, היא, ושלוש מחברותיהן- טליה, קים ונגה, היו מתערבות על השאלה- כמה פעמים תציע נטע לדביר לצאת, ומתי הוא ישבר ויסכים."אני צוחק, אנחנו לא באמת עושים את זה" אמר גיא בצחקוק. גאיה השפילה את פניה, כדי שלא יראה את הסומק שבהם. "אבל כן, הוא מציע לה לצאת ו\או רומז לה לפחות עשר פעמים או יותר בשנה. בשאר הזמן הוא עסוק בלנסות לגרום לה לחבב אותו" אמר. שניהם שתקו למספר שניות. "רגע, אז הוא לא יצא עם אף אחת? אף פעם?" קראה גאיה בפליאה, כשקלטה את ההשלכות. "לא! מה פתאום? איתמר יצא עם המון בנות, פשוט הוא אף פעם לא מצא מישהי שהוא אוהב יותר מאת מיקה" השיב לה גיא בשעמום. "אה... הגיוני..." הרהרה גאיה. "בו!" קראה דנה ונעמדה ליד גאיה. גאיה צעקה בצחוק. דנה צחקקה. "אז על מה דיברתם? כאילו, אם לא אכפת לכם". גיא הסתכל על גאיה והיא משכה בכתפיה. "סתם, גאיה חשבה שאיתמר ומיקה אולי חברים. דבילי, נכון?" קרא. דנה צחקקה, אבל היה לה קשה לשמור את המשחק אמין. "איתמר ומיקה? אין סיכוי!" קראה. גאיה הסתכלה עליה במבט חושד אבל אז משכה בכתפיה והסתכלה לעבר שולחן האוכל. איתמר התקדם לעברם. "מה קרה?" שאל, מהרהר במבטים החושדים של גאיה וגיא. "סתם, כלום" אמרו שניהם יחד. הוא שלח אליהם מבט חשדני, אבל לאחר כמה שניות נאנח והניח את המגש והתחיל ללכת מחוץ לחדר האוכל. "איתמר, לאן אתה הולך? יש יציאה לים עוד מעט" קרא אחריו גיא. איתמר הסתובב. "אני הולך... לנוח קצת, את יודע, אני עייף מהטיול..." קרא בחשש. הוא מיהר לצאת מחדר האוכל ורץ לעבר החדרים. "הטיול לא היה לפני בערך שעתיים?" שאל גיא בבלבול. "רואים?! אמרתי לכם! הוא הולך להיפגש עם מיקה! דנה, מה לעזאזל עובר עלייך?!" קראה גאיה בבלבול. דנה מיד התנערה ממחשבותיה. "אוה, סתם, חשבתי על משהו..." "היום הזה ממש מוזר..." מלמל גיא.

איתמר שכב על מיטתו באפיסת כוחות. לפני שהספיק לומר למיקה משהו, כבר קראו המדריכים לכולם להתקבץ באמפיתאטרון. בים היא הייתה רק עם הדר, עמית, קורל ושני, ולכן לא היה יכול להתפוס אותה לרגע אחד לבד. הוא נאנח ביאוש. גיא דפק בדלת בשקט. איתמר הרים את ראשו. "הי, אחי" מלמל והחזיר את ראשו אל הכרית. "מה קרה?" שאל גיא בתמיהה והלך לעברו. "מה? לא, סתם, שום דבר" אמר איתמר בביטול. גיא התיישב בקצה מיטתו. "תקשיב, לגאיה הייתה איזו השערה מטורפת היום בחדר אוכל..." צחקק לעצמו. איתמר הזדקף ועל פניו מבט מודאג. "איזו השערה?" שאל בבלבול. גיא צחקק. "סתם... היא חשבה שיש מצב שאתה ומיקה... אתה יודע... ביחד..." מלמל. איתמר השתנק, אבל מיד צחק צחוק מזויף. "אני ומיקה? הלוואי..." מלמל. "אתה בטוח?" שאל גיא בתמיהה והרים את גבותיו. "כן... בטח..." מלמל איתמר בחוסר בטחון. "טוב, שיהיה... אני מתכוון, אני יודע שאתה מחבב אותה והכל, אבל אני משער שאחרי כל השנים האלה היא לא תיזכר פתאום שאתה מאו.. אה, מחבב אותה" מלמל גיא ופנה לסדר את מיטתו. "כאילו, אני לא רוצה לפגוע בך, אבל אני די חושב שאתה צריך לרדת ממנה..." אמר. ברגא שסיים את המשפט הדלת נפתחה לרווחה. מיקה עמדה שם והסתכלה בבהלה על גיא ואז העבירה את מבטה אל איתמר, והוא שלח אליה מבט מבוהל,כאילו קרא את מחשבותיה. "מיקה? בדיוק די..." התחיל לומר גיא, אבל אז הבין את פשר מבטיהם של איתמר ומיקה. "אני אהרוג אתכם!" קרא בזעם.

 ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~

וזה הפרק. תגיבו,

צילום של המסך שלי, סתם כי זה מגניב ^^

זאת הקבוצה שלי בצופי- ים 3>

הפרק הבא בסיפור- "שיחות":

פרק ט'- שיחות

כולם מחאו כפיים ושרקו בהתרגשות. דנה חייכה חיוך גדול ומאושר. "תודה!" אמרה לתוך המיקרופון ורצה למקומה. "דנה! דנה! דנה! דנה!" כולם התחילו לקרוא בקצב אחיד. דנה הסמיקה. "היית מעולה" אמר גיא וחיבק את כתפה. "כל הכבוד דני" אמרה גאיה בתוך כל הרעש, "אפילו הצלחת לגרום לאיתמר לשיר!" דנה חייכה. "שברת שיא עולם ממש..." אמר גיא. "אוי, תסתום!" אמרה ונתנה לו מכה חלשה. "בסדר אמא" אמר גיא בקול חמוד. דנה צחקה. "מה? אני לא חמוד?" הוא שאל בקול הילדותי. "אתה מאוד חמוד" אמרה וחיבקה אותו.

* * *

איתמר כמעט חשב שגאיה משוגעת כשהיא שלפה מתיקה ספר עבה והתחילה לקרוא בהתלהבות. "פסיכית לגמרי" אמר לדנה וגיא והצביע על גאיה שלא שמה לב. "אתה זוכר שהיא החברה הכי טובה שלי נכון?" שאלה דנה ושלחה אליו מבט כועס. "סליחה" התנצל. "אידיוט" סינן גיא. "שמעתי את זה" הוא אמר ובחר שיר מהרשימה באייפוד שלו. "לא אכפת לי" אמר גיא. "אוי אולי תפסיקו לריב שניכם? בטח אין סיבה כל כך נוראית שאיתמר כועס על גיא" אמרה דנה. "לא כל כך נוראית?! האידיוט הזה היה חבר של מיקה למרות שהוא יודע שאני מחבב אותה, והם מתנהגים כאילו זה ממש כלום!" קרא איתמר. "למה בכלל אתה רוצה להיות חבר שלה? מה אתה מוצא בה?" שאל גיא. "אני...אני... אני לא יודע איך להסביר את זה! כמו שאתה לא תוכל להסביר למה את מחבב את דנה. אני לא יכול להסביר למה אני רוצה להיות חבר שלה, בסדר?" שאל בכעס איתמר. גיא גנח ושניהם הסתובבו לחלון.

ומיקה שמעה את הכל. היא ישבה בקצה המושב האחורי. פניה היה במרחק של סנטימטרים ספורים מהחלון. היא צפתה בנוף החולף על פניה ועשתה את עצמה מנותקת, אבל היא שמעה הכל. היא שמעה שאיתמר אומר שהוא אוהב אותה. תמיד ברגעים האלו רצתה לצעוק את האמת, להתעלם מכל העולם, אבל היא לא יכלה, היא פחדה. "מיקה? את בסדר?" שאלה הדר. "כן" גנחה מיקה ולא הסיטה את ראשה מהחלון. הדר פתחה את פיה לומר משהו. "...לא משנה" אמרה לבסוף. "אתן חושבות שמיקה בסדר?" שאלה עמית בדאגה את שני וקורל. "למה שיהיה לנו אכפת?" שאלה שני. "למה לא? מיקה חברה שלי, למה שלא יהיה לי אכפת?"שאלה עמית ונעצה בה את עינייה החומות והגדולות. שני וקורל החניקו צחקוק. "מיקה בטוח לא חברה שלך, תאמיני לי" אמרה קורל. "מה זאת אומרת? אני תמיד יכולה לסמוך עליה..." אמרה עמית. "שתגלה את כל הסודות שלך לכל הכיתה" קטעה אותה קורל. עמית נשארה ללא מילים. "זה..." היא אמרה, אבל ידעה שהן צודקות, "אתן צודקות". קורל ושני החליפו מבטים מרוצים אבל מיד החליפו את פרצופם לפרצופים מבינים ורחמניים. "עמית אל תדאגי, אני יודעת בדיוק מה צריך לעשות, אני גם הייתי במצב שלך פעם" אמרה שני. היא חייכה לקורל, אבל לא חיוך נעים, אלא חיוך זדוני.

"אני מתה!" הכריזה דנה והתאלפה בכאילו. "גם אני!" הכריזה גאיה ונפלה לידה. "תביאו יד" אמר גיא. שתי הבנות הסתובבו ונתנו לו את ידיהן. הוא משך אותן והן קמו. דנה חייכה. "הם באמת מנסים להרוג אותנו?" שאלה גאיה בזמן שהמשיכו ללכת. "סביר להניח" אמרה דנה. איתמר התקרב אליהם. מבלי שגיא שם לב, דנה וגאיה התרחקו ממנו ומאיתמר בשקט כדי להשאיר אותם לבד. "תקשיב, איתמר... הי!" קרא גיא כששם לב לתרגיל של הבנות.  "סתום ותדבר עם איתמר!" אמרה דנה ללא קול. איתמר עיוות את פניו בחוסר הבנה. "בכל מקרה, אני מצטער על מקודם" אמר גיא. "גם אני" אמר איתמר. "אז אנחנו בסדר?" שאל איתמר אחרי שתיקה קצרה. "כן" אמר גיא ונתן לו כיף. הבנות חייכו אחת אל השניה. שתיהן התקרבו לעבר הבנים. "אתן רעות" הכריז איתמר. "די!" אמרה גאיה בקול מוזר. "נכון, הייתן מאוד רעות" אמר גיא בקול חמוד. כולם הסתכלו אליו במבט לחוץ. "הא?" שאלה דנה. "אני אלך לשאול את המדריך כמה זמן נשאר לטיול" הציל את עצמו גיא. כולם הנהנו. "מה האורך של המסלול?" שאל גיא את המדריך. "חמישה קילומטרים" השיב המדריך בקור רוח. מה????????!!!!!!!! חשב גיא. "וכמה קילומטרים עוד נשארו?" שאל בחשש. "עוד שניים" השיב המדריך. "תודה" אמר גיא. הוא הלך לעבר דנה, גאיה ואיתמר. "רק עוד שני קילומטר" אמר. "מה?!" קראו כולם. "הפסקה!" שמעו צעקה מפיו של אחד המדריכים. כולם התיישבו ברעש וריחות של חטיפים מילאו את האזור.

"כולם לעלות לאוטובוס!" צעקו המדריכים. מיקה התיישבה במקומה בכבדות. לא היה לה כוח לדבר, לראות ולהקשיב לאף אחד. היא מיד שלפה את האייפוד מהר וגם ספר. "מיקה?" שאלה הדר. מיקה נשפה בעצבנות. "מה?" גנחה. "רק רציתי לשאול אם את בסדר..." אמרה הדר בחשש לחייה. "כן, אני בסדר" נאנחה מיקה. "יופי" אמרה הדר וחייכה חיוך עצוב. לא אני לא בסדר! חשבה מיקה, אני ממש ממש לא בסדר! אבל לא אמרה את זה. היא תקעה את האוזניות באוזניה והפעילו שיר בווליום הכי חזק. מה  לא בסדר איתה? חשבה הדר. מיקה תקעה את פניה בחלון והתעלמה ממנה. הנסיעה המשיכה עד שלבסוף האוטובוס נעצר וכולם ירדו. "וואו!" אמרו כולם. הנוף היה מדהים. "אנחנו נמצאים במצפור בית צידה הצופה אל בקעת בית צידה" אמר חנן המדריך בגאווה. "וואו!" אמרה גאיה. "בטח אחמד כבר מחכה" אמרה גל לחנן. "מה?" שאלו כולם. "בואו תיראו" אמרה גל. היא הדריכה את כולם לעבור בין השיחים. מאחורי השיחים ניצבו טאבון ושולחנות. "יאמי!" אמר גיא בהתלהבות. "אהלן וסהלן ילדים!" קרא בחור ערבי שעמד ליד הטאבון, "תפדלו!" קרא שוב הבחור ("התכבדו" בערבית). כולם מיד התנפלו על השולחנות העמוסים אוכל ושתייה.דנה הצליחה לחלץ פיתה מלא באוכל. היא התיישבה על אחת המחצלות וסימנה לחבריה לבוא. גאיה התיישבה לידה כשבידה פיתה משלה וככה גם גיא. "היה נעים להכיר אותך" אמר גיא לפיתה ומיד נגס בה בפראות. שתי הבנות התפוצצו מצחוק. "אהלן וסהלן" אמר איתמר במבטא ערבי והתיישב ליד גיא. "אהלן גם לך," אמרה גאיה ונגסה בפיתה שלה. כולם התחילו לאכול ולדבר. לבסוף הילדים עלו על האוטובוס ונסעו חזרה למחנה.

"אני יכולה לעשות את זה... אני יכולה לעשות את זה" אמרה לעצמה מיקה. היא נשמה נשימה עמוקה ונכנסה לחדר האוכל. "היי גיא" אמרה ונעמדה ליד כיסאו של גיא. "היי..." אמר גיא בהיסוס. כל יושבי השולחן החליפו מבטים. "אפשר לדבר איתך?" שאלה מיקה. "כן, ברור" אמר גיא וקם. "אני מפחדת ממה שעומד לקרות" אמרה דנה כשמיקה וגיא התרחקו.

"גיא..." אמרה מיקה. "כן?" שאל גיא. "תקשיב,  אני מצטערת שגרמתי לך ולאיתמר לריב..." אמרה מיקה. "זה בסדר," אמר גיא, "זאת לא את, הייתי צריך כבר מזמן לספר לו" אמר. "זה לא קשור. גיא, למרות שנפרדת ממני וכל זה, אני..." אמרה מיקה. לא! אני לא! רצתה מיקה לצעוק, אבל המילים דיברו בעד עצמן. "אני עדיין מחבבת אותך" נאנחה. לא!!!!!!!! חשבה. גיא הופתע. "א... אני..." התחיל לגמגם.

* * *

"אני הולכת לבדוק מה איתם," אמרה דנה נחרצות. איתמר וגאיה החליפו מבטים מלאי חשש כשדנה קמה בהחלטיות. היא יצאה מחדר האוכל והלכה למקום שאליו ראתה את גיא ומיקה הולכים. "אני לא מאמינה!" צעקה דנה כשראתה את מיקה וגיא, מתנשקים. גיא מיד התנתק ממיקה. "מה את עושה?!" צעק עליה. "אני... אני..." אמרה מיקה. היא הייתה על סף דמעות. "מטומטמת," סינן לעבר מיקה, "דנה!!!!!" צעק ורץ לכיוון שאליו רצה דנה.  "אני מפגרת כל כך!" צעקה מיקה ופרצה בבכי.

"דנה! דנה!" צעק גיא ורץ אחריה. הוא תפס בידה. "עזוב אותי!" היא צעקה. פניה היו שטופים דמעות. היא דחפה אותו ורצה לעבר החדרים. דנה התיישבה ליד דלת חדר מספר תשע. "דנה, אני..." גיא נעמד לידה. "תעוף מכאן," סיננה דנה. גיא התיישב לידה. היא עמדה לקום אבל גיא משך אותה חזרה לידו. "למה נישקת אותה?" שאלה דנה. "היא נישקה אותי," תירץ גיא. "זה לא אומר כלום, אם לא היית רוצה שהיא תנשק אותך היית מתנגד," אמרה דנה בהחלטיות. "את צודקת," אמר גיא, "לא הייתי צריך לתת לה לנשק אותי". דנה הפנתה את מבטה. "אבל דנה, אני עדיין אוהב אותך" אמרה וסובב את ראשה לכיוונו. הוא עמד לנשק אותה אבל היא התנגדה. "זה מה שהיית צריך לעשות," אמרה והלכה משם.

"זה כל רע, כל כך רע," אמר איתמר. "אהא," אמרה גאיה ממקומה על המיטה. איתמר שלח אליה מבט ציני והמשיך לדפוק את ראשו בקיר. "גיא יהרוג אותי," יבב איתמר. "לא הוא לא," אמרה גאיה, "לא עשית כלום". "נכון, אבל תמיד כשגיא נפרד ממישהי הוא מוציא את העצבים עלי," אמר איתמר. "אז תגרום לו ולדנה להשלים," אמרה גאיה וסגרה את הספר שהיה פתוח ומונח על בטנה. "למה שאת לא תעשי משהו?" שאל איתמר וחטף מידיה את הספר. "כזאת אני, צינית שאומרת לאחריםפ מה לעשות, תתרגל" אמרה גאיה ולקחה ממנו את הספר. "בכל מקרה, עופי מהמיטה שלי" אמר איתמר והוריד את רגליה מהמיטה. "תכריח אותי" אמרה גאיה והניחה את רגליה עליו. איתמר גילגל עיניים ודחף אותה מהמיטה. "אתה תשלם על זה!" קראה ובצרחת קרב הסתערה והתחילה להכות אותו בעזרת הספר.

"אין מצב שאני מדברת עם הילדה הזאת" אמרה דנה כשגאיה גררה אותה לעבר הדשא. "תתפלאי," אמרה גאיה ומשכה אותה. "למה לי? אם היא רוצה להיות חברה של גיא, שתהיה! לא אכפת לי מהמפגר הזה בכלל" אמרה דנה. אבל כן היה אכפת לה, והיא כבר ידעה מה תגיד למיקה. "מה את רוצה?" גנחה דנה כשאיתמר ומיקה נעמדו מולה. "היא רוצה לדבר איתך לבד, ולכן אנחנו נלך" קבע איתמר. הוא וגאיה מהר רצו משם בקריאות ניצחון. "למה נישקת את גיא?" מיד אמרה דנה בכעס. "תשבי, אני רוצה לספר לך משהו," אמרה מיקה. דנה התיישבה על שולחן האבן בכעס ומיקה התיישבה לידה. "הסיבה שנישקתי את גיא והייתי חברה שלו היא ש... רציתי לגרום למישהו אחר לקנא, מישהו שאת מכירה..." אמרה מיקה בהיסוס. דנה לא המאמינה. "את לא אומרת ש..." פערה דנה את פיה בתדהמה.

וכאן מסתיים הפרק D:

נכון פרק טוב?

סופסוף סיימתי אותו, ולפי דעתי הוא יצא

יותר טוב מהפרק המקורי

(כאילו, הפעם הראשונה שכתבתי את הפרק,

לפני כמה חודשים).

אז תגיבו ותגידו לי מה דעתכם (:

אני צריכה לקנות נעלי פוינט! O:

איריס אמרה לחצי קבוצה בערך שכבר הן מספיק חזקות בשביל לעלות על פוינט,

ואני אחת מהם D:

אז שתי משימות ל-2010 כבר עשיתי:

להיות יותר טובה בחשבון- אכן השתפרתי

ולנסות לעלות על פוינט- יקרה D:

אני כל כך שמחה (:

אגב תיראו איזה קול:

אני כבר בת 12 D:

לילה טוב מטורללים שלי,