כלבשותה

שבועות כבר לא היה כאן.         התרכז בעבודה החדשה,
שבועות שלא עלה על הסולם.    פיצה את האישה,
לא טיפס גבוה על כנפי הסם.     שיחק עם הילדות
חי שם למטה.                         היה ראש משפחה.
ביחד עם כולם.                       דיבר על הבחירות,
שיחק עם המפלגות,                 חי את הבנאליות.

************************************ 

 הוא מגלגל קצת D חזק ובריא ויושב לפרוק את הכלום מהראש.

בוחר נושא ומחליט לכתוב על הביקור האחרון שלו אצל גיל בתל-אביב.
היתרון הגדול בלהיות פרילאנס – הוא יכול לנסוע לאן שבא לו, מתי שבא לו.
ככה הוא מצא את עצמו יושב על גג ביום ראשון. משקיף על השכונה המפוייחת בלב העיר ושותה שחור של צהריים.

************************************ 

צהבה השכנה הכינה לנו שחור, וחזרה פנימה לציור שעבדה עליו.
"נו, כבר היה בניכם משהו", שאלתי את גיל, "נעצת בה כבר את 'זעם'?" ושנינו חייכנו לזכר השם.
גיל הוא מסוג האנשים שקוראים לאיבר בשם פרטי. בתקופה שהבלורית עוד התנופפה ברוח והחופש היה באויר, השם 'זעם' הפך למושג.
"אתה יודע שלא. אל תכניס אותי לשיחה הזאת עוד פעם. אתה יודע מספיק טוב שכל מה שאומר יוכל וישמש כנגדי" הוא החזיר תשובה מחויכת של צהריים נוחים.
"אם אני יודע הכל, אז בוא תספר לי משהוא חדש. מה קורה איתך סחבי, מה באמת העניינים?"
"הכל פצצות. סבבה של חיים. עד כמה שאפשר בכזה מצב של עניינים. תראה אני תיכף מתחיל להיות משורר גגים. לפחות עדיף על ביבי ביבים..." שנינו געינו בצהלות שהוציאו את צהבה לראות מה קרה.

"איך מתקדמת עם הציור?" גיל הפגין התעניינות.
"הולך אחלה. גמרתי כבר שכבה ראשונה, תכנסו אחר כך תראו. יש סיכוי לסיבוב תה?"

אחרי חמש דקות גיל חזר עם סיבוב המהביל והניח גם צלחת עוגיות בוטנים.
"אז מה, אני מפריע למשהו?" הוא שאל וחייך "את יודעת שהוא נשוי, נכון?"
"יאללה, בדיוק סיפרתי לה על אל-בנדי של הרוק הישראלי. בוא תשמע קטע שהיה לי לפני שבאתי מקודם" שילבתי אותו לתמונה.
"סבבה אחשלי, רק תן להדליק איזה מקל סרטן ונשב לשמוע אגדת עם."

"אמרתי לעצמי שאם אני כבר כאן, נלך למצוא איזה זוג נעליים חדש." התחילתי מחדש את הסיפור שגיל קטע, "כמו כל פרובנציאלי, הרי זה מה שאני עכשיו, קפצתי לסנטר לסיבוב. לא מצאתי כלום, חוץ מזכרונות מהקניונים המפוארים של אל-סלוואדור וגואטמלה. אז החלטתי לטייל לכיוון הכיכר ומשם לחזור אליך.

אתם מכירים את החנות נעליים שנמצאת קצת אחרי הכיכר מימין?" הפנתי אל שני המאזינים המשועממים שאלה רטורית, "נכנסתי לשם והתחלתי להביט מסביב כשנכנסו שני מחוקים. הם חיפשו אול-סטאר אדומות בטירוף של מאנץ'. מסתבר שאחרי שגמרו למחזר את האדידס התחילו עכשיו למחזר את האול-סטאר.
בכל אופן, המוכר ישר נדלק והתחיל לזיין להם ת'מוח על כמה שהאול-סטאר מתקמבקות עכשיו ולהסביר להם שכל המוזיקאים קונים כאלו. כמובן שישר הסתבר שאחד מהם הוא מוזיקאי מתוסכל בזכות עצמו והוא והמוכר נכנסו לשיחה על קשיי המוזיקאים בארץ. אחרי חמש דקות שמעתי את כל הרזומה של המוכר, והסתבר שהוא מוזיקאי נורא ידוע עם שיר להיט בגלגל"צ.
השתדלתי להחניק את הצחוק שלי. בכל זאת, לא כל יום אתם רואים את אל-בנדי בגודל טבעי מספר על הימים שהיה כוכב. אבל אם אני חושב על זה עוד רגע, נראה לי שעדיף כבר לבכות. אין ספק שזה אלגורילי לכל המצב המזוין שלנו."

"זה כל הסיפור?" גיל התעורר "אחי, נראה לי שאתה צריך קצת חיים."
"השורה התחתונה, יא נאג', היא שהתחלתי לדבר איתם והיום בלילה יש לזה שחיפש את האול-סטאר הופעה בקומפורט. השם שלי יהיה רשום בכניסה ואם בא לך, לך. אני לא יכול ללכת לזה ממילא", חייכתי אל גיל, "למה שלא תיקח איתך את צהבה? לכי איתו, תצאי קצת מכן-הציור שלך".

************************************ 

ככה הם ישבו ודיברו. כמה שעות.
גיל סיפר לו על התקדמות המחקר שלו. יש לו מחקר שנתי חדש. על ההשפעה של גודל הכוס על נשים. הוא טוען שלגברים עושים תסביכים מגיל צעיר עם אובססיית הגודל, אבל אף אחד לא טורח לספר לנשים כמה גודל הפות משמעותי לגברים. לדעתו, כל אישה צריכה לדעת מונחים בסיסיים כמו 'כוס לופת' או לעומתו 'בור בלי תחתית'. רק ככה אפשר יהיה לאזן את התסביכים ולהביא לשוויון בין המינים.
הוא בודק כמה נשים מודעות בכלל להשפעה (5% לפי קבוצת המחקר הראשונה שערך) וכמה גברים מייחסים לה חשיבות (40%), עד כמה זה באמת משנה (מקום שלישי בסקרים, אחרי שדיים ועינים)

ובאיזה גיל מתחילים להבין את זה (23\24 בממוצע).
עכשיו הוא מתחיל לבנות תוכנית הדרכה, להחדיר את זה לתקשורת ולראות איך הידיעה תשפיע. המחקר נקרא V2 בגלל שגיל טוען שזו תהיה הנקמה הגברית המושלמת בשנים של תסביכים ודיכוי.

************************************ 

בערב הוא חזר הביתה וסיפר לענבל על היום הזה. הוא במדיניות של שקיפות מלאה איתה עכשיו. הם מנסים לשקם את המוצק שכמעט נגוז. לשמור על תא אחד שלם בעולם שמתפרק מסביבם. היא רק הצטערה שלא יהיה לה כוח ללכת להופעה של המוזיקאי. משהו בשם 'בילביל אל חפלה' או שם דומה. 

************************************ 

עם נברסקה של ברוס ספרינגסטין הוא עושה רטרו מוזיקאלי פרטי לימי האול-סטאר ושופך את הכלום מהראש לרשת. שולח אותו להתרוצץ בין מנועי חיפוש וגולשים תמימים, בין וירוסים לשרתים.