כלבשותה כי מה עוד כבר נשאר לעשות? |
| 1/2004
הונדוראני
ESC
לברוח.
לצאת מהמציאות,
לעבור לאחרת.
מחיר טוב יותר,
זול יותר מבירה,
לברוח מהשד,
לא להביט אל מתחת למיטה.
לברוח.
לא להביט אחורה.
פרסומת מטומטמת כזו הוא לא ראה כבר הרבה זמן. מצד שני, גם טלויזיה לא. עם ענבל הטלויזיה היתה בשליטה שלה כבר שנתיים. והיום הוא כבר לא צריך את מדורת השבט כשיש לו טריטוריות חדשות במחשב.
אצל גיל קצת קשה לו להתרגל לרעיון שיושבים ורואים טלויזיה. ביחד. כל השכנים. קצת מזכיר לו את הכפר ההונדוראני הקטן שיצא לו לראות בו משחק מונדיאל. בטיול הגדול של אחרי הצבא, בתקופה של מונדיאל 94. זה שהברזילאים לקחו בסוף, במשחק משעמם במיוחד.
קובאן קראו לכפר. חור נידח בדרום הונדוראס. בלילה כל הכפר התכנס מול מסך טלויזיה קטן. מסך שהספר הוציא לרחוב. ליד הכיכר הראשית של הכפר. כל הכפר ישב בכיכר וראה משחק כדורגל. ישבו על כסאות וספסלים מסביב למסך, צעקו עם כל גול לקבוצה הלטינית. וגם עם כל גול לקבוצה השניה. רק הצעקות השתנו מעט.
ככה הם יושבים עכשיו בלילות עם כל השכנים של גיל. מעשנים קצת ורואים טלויזיה. גיל אמר לו שחבל שהוא לא עבר אליו בקיץ. אז היו שם חבצלות מקיר לקיר, אלכוהול, סמים והמקום הכי נעים בעיר. הוא ענה לגיל שבאמת חבל שעינבל והוא לא נפרדו בקיץ. זה היה חוסך לו הרבה כאב ראש.
לפני כמה זמן הוא גילה שיש לה בלוג. במקרה כשחבר עשה לו קצת סדר ותחזוקה במחשב, הוא פתח משהו שנקרא קאש או קאץ' וראה.
אחרי כמה בירות, וקללות עסיסיות, התגבשה להם תוכנית.
הוא התחיל להגיב אצלה וחיכה לראות מה יתפתח מזה. בנתיים פתח בלוג והתחיל לכתוב. באופן אנסטינקטיבי הוא הבין את המקום. את קן הנמלים. זה שרדף אחריו בחלומות. זה שבגללו הוא היה מתעורר שטוף זיעה באמצע הלילה, אחרי שחלם עליו עוד אחד מהחלומות המוזרים האלו. הוא ידע מה לעשות. איך להתפרסם, למי כדאי להשאיר תגובות. את מי לקשר אליו לבלוג, איך לתפוס מקום מכובד ולגרום לה להימשך אליו.
תוך כדי הוא כתב בלוג עם כל מה שידע שהיא מחפשת בגבר. כתב את דמות הפנטזיה שלה. ידע שאין לה סיכוי.
לפני כמה שבועות היא התחילה לשלוח לו מיילים לפרטי. עברה איתו לבסיס אישי יותר מהתגובות הציבוריות.
לפי הכתיבה ה"מקצועית" שלה, הוא הבין שהוא לא היה הראשון איתו ניסתה להתחיל. הוא ענה לה וגרר אותה לאט לאט, טמן לה את המלכודת. מרח את הדבש. חיכה לראות אותה נופלת כפרי בשל לזרועותיו הוירטואליות. ציפה לרגע בו יקטוף את תמימותה. התמימות השמורה לבחורה שמאמינה למה שהיא קוראת בבלוג.
כשראה שהיא מוכנה, לא יכולה יותר לעצור בעצמה, שלח לה הצעה: "החוקים פשוטים. נפגשים בחדר בשעה שקבענו. לבושים. יושבים ומעשנים סיגריה אחת. אם רואים כי טוב, ממשיכים למיטה. אם לא, אומרים יפה שלום ואף אחד לא נפגע."
וככה הם נפגשו בחדר במלון בשעה היעודה. ענבל הופתעה לראות אותם. את בעלה ואת גיל שהגיע איתו כדי לשמש כעד ברבנות.
ועכשיו הוא יושב וכותב על המחשב של גיל. אצלו הוא גר כרגע עד שימצא מקום. שומע ברקע את מאסיב אטאק החדש. שומע קטעי צחוקים של השכנים, שמנצלים את יום האביב הראשון כדי לצאת מהקופסא החוצה - לתוך הגג. הוא מנצל את העובדה שגיל יצא הלילה לפגוש מישהי מהאינטרנט ויושב לכתוב קצת ליומן.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
