| 1/2004
2T
יום קיץ היה היום. ממש קיץ. מתחילים להרגיש את הבלוז בפיידאאוט.
הם חגגו את זה על הגג של גיל עם בירות, שמש, וחזות גבריים לבנים מחורף.
ישבו הוא, גיל ואייל השכן, מכותרים ע"י כלבה אחת ושתי חתולות שלטשו עיניים בצלחת הנקניקיות שהיתה על השולחן.
ברקע ניגן פס הקול של "אחי, איפה אתה" שירי בלוז שמחים, שירי עבדים ונהרות מהבילים.
ככה שלושתם התמכרו לשמש הראשונה של הקיץ הבא.
"תראו לי אדיוט שהצביע לבהמה הסרוחה והצעקנית הזה, תראו לי מי חושב שבלון נפוח מבישול הונגרי יכול להציל לו את שארית הכבוד." גיל ממש רתח.
"אמרתי לך לא לקרוא עיתונים על הבוקר? אתה לא חייב לקום לתוך המחשב, אתה יודע" הוא ענה לגיל "קח נקניקיה במקום."
אייל פתח לגיל בקבוק בירה והושיט לו אותו בטקסיות. "קח, זה יעיר אותך. מה עשית בלילה שאתה עוד חצי מת בשעה כזאת? עוד פעם צדת ברשת?"
גיל הרים את הראש ולקח שלוק להרטיב את הגרון. כולו עדיין אומר 'שינה טובה ועמוקה' עם סימנים של כרית על הלחי. "אח שלי, אל תשאל מה שאתה לא רוצה לדעת. אתה עוד גור בעיר הזאת, יש דברים שעדיף שתגלה כשתגדל קצת."
גיל אוהב להציק לאייל ולקרוא לו גור. לא שאייל צעיר כל כך בגיל עשרים ושש, אבל הוא רק הגיע לעיר לפני חצי שנה. שירת בקבע, טייל קצת ונחת בעיר. בקושי דיבר את השפה. הם תמיד מזכירים לו את הפעם ההיא שקרא ל'סנטר' - 'הקניון'; בעיקר כדי לצחוק על עצמם ועל מה שנראה להם כפוזה תל-אביבית מצידם.
היום הם צוחקים שהשלט החדש של קאסטרו מעל לסנטר, זה עם ה"סלנג התל-אביבי", נועד בשביל לחנך גורים. לשלט עצמו הם קוראים "האלפוני לוואנאבי".
"הייתי אתמול בפגישה מסוג שעוד לא יצא לי לנסות. 'סדנת היכרות בשיטת תותי' זה נקרא. עוד איזה חרטא של צפוניאפיות משועממות. כאלו מהסוג שהיה במזרח 'כי צריך למצוא את עצמך', ועד היום מחפש את עצמו בסדנאות קרמיקה הוליסטית וסטארבאחס." גיל 'נשבר' למראה אייל שקם ללכת. "איזו חבצלת מהרשת שיכנעה אותי להיפגש בכזו סדנא. זו גליק גדול היום, מסתבר, בסצינה של ההיכרויות ברשת.
הקים את זה איזה סטארט אפיסט לשעבר וזה מיועד לאנשים שניסו כבר הכל בהיכרויות דרך הרשת. הוא קורא לזה 2 Taste. שם בועתי להפליא.
הרעיון עצמו מדליק -
זוג שהכיר ברשת, קובע את הפגישה הראשונה בסדנא. שם יש שני שלבים:
בראשון הם מדברים חמש דקות. בסופו כל צד שמעוניין מרים חלוק שיש בצד. אם לא הרים, סימן שאיננו מעוניין.
בשלב השני, זוג, שהחליט להמשיך, עובר לרחבה גדולה עם הזוגות האחרים. בני הזוג נשארים רק עם חלוק ארוך.
לפי הוראות המדריך, כל בן זוג בתורו מוריד את החלוק של השני. קודם האישה לגבר ואז להיפך. מורידים את החלוק ומתחילים לטעום את השני. לרחרח וללקק. מהעיניים עד לכפות הרגליים. זה לוקח איזה עשרים דקות לכל אחד. הרעיון מאחורי זה הוא מפגש נטול מסכות לחלוטין, ההיפך ממסיבת התחפושות הרגילה של מפגשי אינטרנט.
אומרים שכבר עשרים זוגות התחתנו אחרי שנפגשו בסדנא."
גיל לקח שלוק מהבירה ונהנה מהמבט של שני חבריו הקשובים. הוא התרווח בשמש והמשיך "הדבר היפה ביותר בארגון שם, לדעתי, זה שמי שפסל או נפסל בסיבוב הראשון, יכול לנסות פעם אחת נוספת עם מישהו אחר. במקרה שלי, חשבתי שזה מה שיציל לי את הערב אחרי שהיא החליטה שאני לא בשבילה אחרי השלב הראשון. ככה הכרתי מישהי אחרת ואחרי חמש דקות של דיבור איתה המשכנו לשלב השני."
"ואחרי זה חזרתם הביתה ו'תליתם תמונות' כל הלילה?" אייל ניסה להסתיר את המבט המקנא שלו "יא חיית אינטרנט".
"כמו שאמרתי 'חשבתי שזה מה שיציל...', אתה לא מקשיב גור?
היא הפשיטה אותי, ריחרחה וליקקה, וזה היה מדהים. הגרגורים שלי גרמו לה להשתגע, והשיגעון שלה שלח אותי כמו מעבורת חלל לשמיים. אבל, כמו שלמדנו בפיזיקה ובחדשות - 'מה שעולה חייב לרדת'.
אחרי שליקקתי את ראשה ואת הצוואר העדין והיפה שנמשח כציור מתוך גו יפהפה, הגיע הזמן להפשיט אותה. מצטער, אבל כשראיתי שהיא נשארה עם גרביים, לא הייתי מסוגל להמשיך. הבוקר אני עייף וסחוט כי חזרתי הביתה והורדתי פורנו מהרשת כל הלילה אחר כך."
"אני שונא שזה קורה. זה קרה לי פעם אחת כשעוד הייתי תופס זיונים בפוסט קפה ז"ל, וזה יכול להרוס לך את היום קטע כזה" הוא תרם את חלקו לשיחה "גיל, אכפת לך אם אכתוב על זה בבלוג שלי? נשמע כמו סיפור מעניין. אולי קצת סיינפלדי מדי, אבל עדיין עם תוכן."
"כבר מזמן הצעתי לך להתחיל לכתוב בלוג בשבילי. יש לי חיים מספיק מעניינים. אם מישהו עם מספיק זמן פנוי יטרח לכתוב עליהם בשבילי זה יהיה להיט בטוח. כל הסיפורים על זיונים מהרשת, סמים על הגג, הקומונה, ובעיקר מה שאני עושה בין לבין. זה יכול להיות יופי של חומר נראה לי." גיל חם על הנושא מאז שראה כמה זיונים רצים שם.
"אח שלי, החומר הטוב ביותר שיש לך נמצא בקופסת הפח הכחולה." הוא ענה לגיל. כמו תמיד.
$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$
כבר כמעט בוקר כשהוא מסיים לכתוב את הסיפור של גיל והסדנא. עוד סגריה אחת ולישון. הוא כבר מתחיל להתרגל מחדש ללכת לישון לצלילי משאיות הזבל שעוברות מתחת לבניין של גיל ולצלילי תחילת עבודות השיפוצים בבניין הסמוך.
'מה זה כבר אחרי הנחירות של ענבל', הוא צחק עם גיל בלילות הראשונים.
את הפוסט החדש הוא יקדיש לגיל. תודה על עיר המקלט שנתן לו.
מחר הוא כבר יתחיל לכתוב את כל הסיפור של גיל.
$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
