בין כל רחובות העיר, בין כל אנשי הארץ

אני עוד מחפשת את אותו האיש, את אותו הרגש שיצוץ בתוך ליבי.

בין כל האהבות הישנות והמחשבות השונות,

יש רק את אותה בקשה ותפילה שחוזרת על עצמה כמו שבשבת משומשת.

בין הימים שעוברים ועוברים אין חדש ואין מוצא,

ואולי הוא אפילו מתחת לאפי אך איני עוד מוצאת את אותו האיש, את אותו הרגש שיצוץ מתוך ליבי.

נשאר רק החזון, התסריט העתידי שעוד יבואו, שעוד יתגשם.

אבל מה עם הרגע, מה עם עכשיו,

אינני רוצה לפספס את אהבה.. את אהבת הנעורים.

אני עוד רוצה להזכר באותם ימים, ימי הפלא, ימי האור של הנעורים.. להזכר,

להזכר באותו האיש, באותו הבחור שרדף וחיבק, שנישק ואמר מילים...

שלא אשכח לעולם את הלילות שלנו, את הרגעים המיוחדים שלנו, את הברקעים והרעמים שהעירו את אהבתינו והשמש שזרחה איתנו כל יום מחדש.

אני לא רוצה לשכוח את אותם לטיפות ידייך שנגעו בגופי והרעידו את כולי.

שלא אשכח לעולם את אותו המשפט שהעיר את ליבי, שנתן לו תקווה ועטף אותו בחום כשבחוץ היה טיפות חזקות של הגשם.

שאזכר תמיד בנשיקת האהובים.

אך איך אוכל לזכור את אותם הרגעים שלנו. אך ורק שלנו. אם הם עוד לא התקיימו?

בין כל רחובות העיר ובין כל אנשי הארץ,

יש רק את אותה בקשה שחוזרת על עצמה כמו שבשבת משומשת.

The.sheep

____________

נשמע פתטי משהו.