אני בן אדם של משפטים קצרים וקולעים, בלי שורות ארוכות והסברים מפורטים.

יותר קל לי להתבטא במילים קצרות ובדימויים . אני מדמה דברים לחיים האמיתיים.

*

אני אוהבת להיות בחברת אנשים שאוהבים ומעריכים אותי.. שמראים את ההערכה שלהם כלפי.. ולא לוקחים אותי מובן מאליו.

אני יודעת מה אני שווה, ואני יודעת גם שהרבה. אני יודעת שהם יודעים את זה. אני יודעת גם שהם אוהבים אותי.

אבל אני יודעת גם שהם לוקחים אותי מובן מאליו. ואז מוותרים..

אני יודעת גם שזה לא פייר.

אז אני יודעת..

במקביל עוטף אותי הלבד הזה.. אני אוהבת אותו ומצד שני גם מפחדת ממנו. אני לא יודעת מה זאת ההרגשה הזאת, אבל היא באה הרבה.. בין כ"כ הרבה אנשים אני מרגישה לבד לבד לבד. שקועה בתוך הלבד שלי, ואני אוהבת את זה. כאילו אני נכנסת לתוך בועה שאף אחד לא יכול להכנס אליה וכשאני אמצמץ ואפתח שוב את עייני אני אחזור למציאות. טוב לי לצאת מהמציאות לעיתים קרובות, זה נוח. קצת לא להרגיש את מה שאני מרגישה באותו הרגע. מצד אחד אני מוכנה לחיות לבד לנצח ומצד שני אני לא רוצה לפספס את החברות הזאת.

אך לפעמיים זה לא כזה פשוט כשאתה מרגיש שאתה עוד לא..

וכמה שמעריכים ואוהבים ואומרים .. זה אף פעם לא אותו דבר כשזה מול כולם.

[ובכל זאת..אני לא יודעת אם זה באמת.. או סתם ההרגשה שלי.]

אני רוצה להתחיל משהו חדש. להכנס למקום חדש ולהתחיל עם דף נקי. אולי שם אני לא אהיה אחרונה.

_____

שלכם,

The.sheep