הדבר הזה, הרגש הזה שאנו מרגישים יום יום או שבעצם החוסר הזה בהרגשה המשונה הזו. מה היא בעצם? אם תשאל מישהו מהי האהבה כל אחד יגדיר אותה באופן שונה; אז שאלתי את עצמי מה היא בעצם האהבה;מן הרגשה כזאת, שעושה טוב בלב או להפך.. עושה רע כי אתה מחפש את הטוב הזה .. את הרגש הזה .. הפרפרים שילבלבו בלבך. הצורך הזה שלכל אחד תהיה את האהבה שלו, את הרגש הזה. ההתעסקות בדבר בכל יום , שעה שעה, דקה דקה. אני בטוחה שבכל מקום שתעברו לא יהיה קשה לפספס איזה אמרה שמישהו אומר על ההוא או ההיא. מה זה בעצם הדבר הזה שמעסיק אותנו כ"כ רב ימי חיינו, או בכלל.. כל חיינו? הצורך הזה להגשים את זה. להראות.- הנה, גם אותי האהבה מצאה. המשפטים האלה ש'אם תחכה זה יגיע' או שבעצם ' תפתח, תעשה משהו!' אני כ"כ לא אוהבת את המשפטים האלה. כי כשאתה שומע את אותו הדבר שאולי באמת נכון, כ"כ הרבה פעמיים מאנשים שיצא להם פה ושם להכיר את ההרגשה, זה מעצבן ולא נעים. זה מבלבל ולפעמיים כזה מתסכל לגלות שיש כ"כ הרבה אנשים שמכירים ומרגישים את התופעה המשונה.. ורק אתה עדיין לא יודע מה היא. לפעמיים אני חושבת שמי צריך אותה בכלל. את הלחץ הזה, את הרגש הרע הזה, את הטוב הזה. את הידידות הכ"כ מופלאה בין שני אנשים ואז כשזה מגיע לרגש אמיתי- הכל מתפוצץ ונעלם. מי צריך את זה בכלל? למה לא להמשיך כרגיל בחיים בלי זה. אני, שעוד לא הרגשתי ומכירה את התופעה הזאת., מוצאת את עצמי לפעמיים כ"כ מתוסכלת לשמוע מזה כ"כ הרבה ולא להכיר בדבר. לפעמיים אני שוברת את הכלים ואומרת שנמאס לי ואני לא רוצה להרגיש כלום ומנגד אני לא יכולה שלא להרגיש אותה.

אם חושבים על זה, הכל מתרכז ונגמר בסוף במושג- אהבה. כי בעצם כשאתה רואה או בעצם את, מישהו או מישהי יפה, שנראה/ת ממש טוב, הדבר הראשון שעולה לך בראש זה..'איזה כייף לה', 'מי לא ירצה אותה?' , " תראו איזה כוסית' וכ'ו, איך היופי כ"כ משמעותי בדבר ואיך האופי כ"כ מתגמד בהכרות הראשונה. אנשים באמת מתוסכלים מהעניין ונכנסים לדיכאון מהמראה שלהם וחוסר בלמצוא אהבה למישהו שבאמת יאהב אותם,כי ככה הם. למה ההרגשה הזאת, התופעה הזאת כ"כ מעסיקה אותנו והיא עוברת כ"כ הרבה 'ניתוחים' בחיים; הכבוד, הגאווה, האגו. 'שרק לא יחשבו' , 'למה נראה לו/ה שאני אתקשר אליו/אשלח לו סמס'. למה הכל לא יכול להיות פשוט ולקבל את ההרגשה כמו שהיא - פשוט. בלי הרבה סיבוכים בעניין.

אז נחזור לשאלה- מהי בעצם ההרגשה הזאת או בשמה- האהבה? למה הכל מסתכם בה? האם באמת החיים שווים את ההרגשה הזאת כשיש רצח על רקע רומנטי? או התאבדות על הדבר. מי היא בכלל שתבוא ותכתיב לנו את החיים, מי היא בכלל שתשנה לי את המצב רוח ותיתן לי להרגיש כ"כ 'אפסית' כי אני עוד לא.. כי אולי לא רוצים אותי, כי אותה רוצים, ומי הוא בכלל שיסתכל עלי?

מה יש בדבר הזה שכ"כ משנה, והורס ובונה. מה היא רוצה? ולמה זה אחד הדברים הכ"כ מרכזיים בכל אדם, ברב חייו

ואם נחזור לשאלה- האם באמת ההרגשה הזאת שווה את זה שארגיש את אותה הרגשה הכ"כ מתסכלת ש.. לי זה עוד לא קרה.

" היא רוצה את כל מה שהיית,

היא רוצה את כל מה שאתה,

היא רוצה אהבה."    

[דניאל סולומון.]  

________

לילה טוב לכם,

The.sheep