לפעמיים הייתי רוצה לחלום כאילו אני חייה בסדרה ספרדית שבנויה מאהבה,דמיון וחלומות.

נדהמתי לגלות שוב את הסדרות הקסומות שהחזירו אותי לילדותי, שנתנו לי להרגיש חלק ממשהו גדול ומיוחד. הלוואי ויכלתי לחזור לאותם רגעים, לאותם הימים. להצמיח כנפיים דמיוניות ולעוף לתוך החלומות המופלאים של הילדים, של התמימות והקסם של הגיל ההוא. המנגינות שאני לא יכולה לשכוח, הנוסטלגיה שלא עוזבת אותי לרגע בתקופה האחרונה, נותנת לי הרגשה אחרת שמוציאה אותי מהמציאות הטובה והאכזרית שאנו חיים בה. הפשטות כ"כ מופלאה לפעמיים עד שאני לא יודעת איך פתאום כל דבר הופך להיות כ"כ

מסובך. החוקים שבנינו לעצמנו, שחוסמים לנו את היופי של החיים.. מתי נדע לשבור את המחסומים שאנחנו בעצמנו בנינו וגידלנו.

~

אם רק נוכל לעצור לרגע ולהקשיב..

כמה יופי יש בשירים.