אם רק אמצא מילה אחת.. או שתי מילים לפחות להתחיל לכתוב את מה שרק אפשר להרגיש. חודש די נוסטלגי אפשר לאמר.. הרבה דברים שמזמן לא פתחתי או שמתי לב אליהם מתגלים אלי שוב. אולי זה הקור המקפיא והרוח העזה שלא הפסיקה היום או בכלל בחודש האחרון, אולי זו סתם הרגשה שבאה וחולפת ואולי זה פשוט הלילה. הלילה יכול לשכר אותך ולהחליף את מצב הרוח שלך מקצה לקצה, משהו בלב משתנה, אולי בדיבור אולי זו סתם ההרגשה שהלילה נותן. הרבה חושך חודר לתוך חדרי מהחלון, רוח , גשם. הרבה אור הגשם נותן. הרבה מילים סתם מילים. אולי לא תצליחו להבין בכלל מה נאמר פה ואולי זה יראה לכם כשטות גדולה ולא מובנת, אבל מה זה אמור להיות אכפת לי.. דברים שקורים לי אמורים להשפיע עלי. הרבה סיפורים שמעתי שמתוך הזוועות יצא בן אדם חזק יותר, שמעתי שמתוך המילים הפוגעות יצאו אנשים הרבה יותר חכמים לעולם. בעקבות מה שקרה לי אתמול הצלחתי להבין מה לא בסדר איתי.. או יותר נכון מה לא בכם. אם נשווה בין שני המקרים אפשר להבין שהטעות היא שלי והלא בסדר אצלכם. בחודשים הקודמים שחלפו איתי הצלחתי להבין כמה אני יכולה להיות שווה וכמה אני יכולה להיות כלום. הצלחתי להבין שזה הכל תלוי בגישה, בחיוך, בהרגשה. אבל גם הצלחתי להבין אתמול שזה קשור גם אליכם. אז אם נחזור ונשווה בין השניים אפשר להסיק שיש בי פינה יחסית גדולה שתלויה בחברים.. עצוב לדעת שאני תלויה בהם וכמה שאני מנסה להשתחרר מהחוט הוא לא עוזב. שוב, אחרי הרבה הרבה זמן הצלחתן לתת לי את ההרגשה שמזמן מזמן לא הרגשתי - שאני שוב לא שווה ושוב לא קשורה ושוב לא במקום הנכון ושוב ושוב ושוב. אני לא רוצה לחזור לשם. עד שהצלחתי לברוח מהמקום הזה. עד שהצלחתי להבין כמה אני שווה, הצלחתן [ואולי אפילו בלי לשים לב..] להחזיר אותי לאותה נקודה הכי קשה שהייתה לי והכי קשה לצאת ממנה. אז אם כבר עברתי את המילים הפוגעות והמשפטים הלא מכוונים, למה מפה אני לא מצליחה לצאת ולהיות בן אדם יותר חזק עם ביטחון עצמי הרבה יותר גבוה?

ואם נעזוב את הנושא [שהיה רק לפריקה] ונחזור ללילה המשכר שמשכר אותי כל פעם מחדש ומוציא ממני מילים או רגשות שרק בלילה אפשר.. או שזו סתם רק אני, שמחפשת להיות בן אדם אחר שתמיד רציתי להיות, יותר זורמת, יותר קלילה. המחשבות שלי והמעשים שלי כ"כ מנוגדים שזה פשוט חבל, כי התוצאה יוצאת לגמרי הפוכה. אני

לפעמיים פשוט חיה בסרט ונסחפת אחרי כל דמות ודמות. אני בטוחה שהחיים היו הרבה יותר טובים לי אם הייתי חיה בסרט או סתם טלנובלה ספרדית עם הפי אנד.

ואולי כל מה שכתבתי כאן ייחשב כשטות גמורה..

ואולי זה היה סתם הלילה שמשכר.

_______

חג שמח לכולכם,

The.sheep

זה בטח לא הם,

זו פשוט אני-

אני שלא יודעת להתגבר ולהתמודד מול הפחד והאמת.

זו רק אני שבורחת לכל פינה שנמצא בה טיפה קטנה של אור שלא מספיקה לחיים שלמים.

רק מנסה לקבור את אותם רגשות ולנסות להתעלם, אבל מי כמוני יודעת שזה לא עוזר.

זה בטח לא הם,

זו רק אני שחושבת שהכל טוב ויפה ועוד שנייה הכל ייגמר.

זו רק אני שלא יודעת להתמודד עם הפחד העלוב הזה שלפעמיים נעלם ולפעמיים לא מפסיק לגדול.

לפעמיים עצוב לדעת שאי אפשר להתנתק מעצמך קצת.. ולקחת חופש ממך.

כ"כ חבל שאין לי מושג איך מנקים את כל הרגשות המשומשים שמסתירים את האושר הבלתי נראה.

הכל טוב ויפה.. כ"כ קל לייעץ, כ"כ קל להגיד.. " הכל בסדר." על מי אני עובדת? למי אני מייעצת משהו שבכלל אני בעצמי לא יודעת ליישם?

אני שונאת את האושר ושונאת את השנאה.. נמאס לי מהמשפט הקבוע "זה יגיע".

אני שונאת את הימים האלה ושונאת לקום בבוקר לכלום. אין בי טיפה של הרגשה מעניינת בחיים. הכל רגיל, הכל כרגיל.

זה בטח לא הם,

זו רק אני.

זה בטח לא הם שנעלמים כשצריך וקופצים שפתאום משהו חדש מתחיל.

זו רק אני.

אני, עם אותה הרגשה שלא נעלמת ולא נעלמה.

נמאס לי ממך ונמאס לי ממך. הכל כרגיל הכל מובן מאליו.

לפעמיים בא לי פשוט להעלם כדי שישימו לב .. כדי שיראו.

אני לא רוצה את זה ולא את זה.

כואב לי לדעת שאני צריכה מישהי פה עכשיו, איתי. לספר לה, לשתף אותה. אבל אין אחד כזאת. ואם הייתה זה כבר לא ככה. נמאס לי שאני מרגישה 'מציקה' ולא רצויה אחרי פרק זמן.. אבל כמובן זו רק אני.

אין שותף להרגשה .. אין עם מי להתייעץ. כולם נעלמים.

לא ביקשתי הרבה.. אלא רק חברים. חברים שיודעים להתנהג, שיודעים מזה 'חברים'. בלי פרצופים, בלי יום כן יום לא. אל תגידו 'היא חברה של כולם' כי אין דבר כזה 'כולם'. בתוך כולם אני לבד.. כי לכולם יש את הצמודה אליה ולי לא. אבל שוב, זו רק אני. כי הרי מאז ומתמיד זה ככה.. אני לא יודעת להתגבר ולא יודעת לעבור את השלבים.

אני יודעת.. אני יודעת כבר הכל, שאני לא אחת מזה ולא מזה. שהם 'ברמה אחרת' כביכול ואני עוד לא הגעתי אליה.. אבל כמובן שמי שם על רמות ואני יודעת שאני הרבה יותר מהם. וגם לי מגיע וגם אני ראויה.

הכל רגיל, הכל כרגיל ושום דבר לא מיוחד.

***

מיועד לכמה אנשים שיעברו פה וכמה שלא.  

עריכה: 8.11, 02:43.

פשוט רע לי.. אין מילה אחרת שתגדיר את זה יותר טוב.

קשה לי להיות אופטימית על דברים שבמילא אני יודעת שהשארו באותו מצב.

נמאס לי .. פשוט נמאס לי.

____

The.sheep

כל פעם מחדש אני שוכבת במיטה ושוקעת במחשבות על הביטחון העצמי שלי.על איך שאני מתנהגת בחברה, על זה שבבית, בחדר שלי אני מרגישה שיש לי ביטחון של 100% וגם בחוץ. אך למרות הכל כנראה שזה לא מה שאני משדרת.

אז מה זה בכלל ביטחון עצמי?

אני מרגישה ויודעת שיש לי אותו, אולי לא במאת האחוזים.. אבל כן הוא ישנו. אז אם כך, למה כל פעם מחדש אני חוזרת לאותה נקודה,בה אני חוזרת מבית - הספר ושוב מרגישה רע על איך שהיה או איך שהתנהגתי ואולי יכלתי להגיד אחרת.

כ"כ חבל שהכל מתחיל בביטחון, אני יודעת. וכמה שאני חושבת שהוא עולה , יורד ושוב עולה ויורד,באיזה שהוא מקום אני תמיד חוזרת לאותה נקודה ולא מצליחה להתקדם עוד צעד ולשבור את המחזוריות הזאת. אני באמת לא יודעת מה לעשות כדי להצליח לעלות שוב את הביטחון שלי ולשמור עליו שלא יברח לי בין הידיים. כי באמת שכבר שמעתי ועשיתי וקראתי כבר הכל והפנמתי כל דבר אבל עדיין זה לא נקלט ולא נתפס. אני מחכה כבר לרגע בו אני ארגיש את ההרגשה העילאית הזאת, הבטיחון העצמי, שאני יאהב את עצמי ב-200%, שאני ארגיש טוב.. שאני ארגיש את האושר שוב.

אין ספק שזה מייאש.. באמת שאני כבר על סף התייאשות מכל הנושא. אין לי כח יותר להתעסק בזה כל יום, כל דקה. אני באמת שלא יודעת למה ואיך אני משדרת לסביבה את החוסר ביטחון שלי ואת ההרגשה שהם הרבה יותר ממני כיביכול .. ובכל זאת, ליד אותם אנשים שאני לא כ"כ אוהבת אני כן מרגישה את הביטחון אבל כנראה שהוא לא יודע לצאת החוצה. חוקיות מוזרה.

עצוב לי לדעת שאהבה מגיע עם ביטחון עצמי ואהבה עצמית, כי שוב.. אני באמת שלא יודעת מה לעשות עם העניין יותר.

אני פשוט מיואשת.
 

אני בתקופה של עליות ומורדות, לא מוצאת את עצמי כ"כ בין כולם אך עדיין מחפשת לי את החברים שארגיש איתם הכי טוב שאפשר.

_________

אם אני לא אכתוב לכם עד אז..

שיהיה לכולכם גמר חתימה טובה.

The.sheep