תמיד כששומעים את שם המשפחה שלי, או שצוחקים או שלא מבינים מאיפה השם הזה צץ. התרגלתי לזה ואני אפילו די נהנת מזה וחוץ מיזה שאני לא חושבת שיש לי שם משפחה כזה נורא או מצחיק. בכל מקרה, אבא ואמא לקחו אותי היום לפארק הירקון להכיר את המשפחה שמעולם לא הכרתי או פגשתי. הדודים של, או הילדים של האחים של סבתא שאפילו אבא שלי לא הכיר. היה מצחיק ואפילו מביך ואולי קצת די מרגש לשמוע, לספר ולהזכר (לא אני) במקרים שהיו וקרו מזה הרבה הרבה שנים.
ממש כמו בסרטים, האחד שמנגן על הגיטרה ואף אחד לא מצטרף חוץ מאישתו שלא נעים לה, הסבים והסבתות שמעלים זכרונות על ההוא וההוא, על הילדים שלהם שהם בעצמם כבר סבא וסבתא נרגשים לראות איך כולם השתנו מאז אותם הימים ששיחקו בחצר עם סנדלים חומים ומכנסיים עד הברך. ורק אני יושבת שם ולא זכור לי שום זיכרון ואפילו לא צץ רגש קטן של געגוע לתקופה. (כמובן שלא אמור להיות לי זכרון).
לאחר כמה שעות צצו להם עוד זנים נדירים של דורות המשפחה עם חיוכים גדולים נדהמים לגלות מי הוא ומי הבן של מי. שמות מוזרים עולים על השטח שמתאימים לתקופה הישנה. לפעמיים הייתי רוצה לחזור אחורה לאותה התקופה, תקופה תמימה למדי בלי יותר מדי סיבוכים של גיל ההתבגרות המוזר ואפילו הייתי שמחה לחלוק שבוע מחיי כדי להתגורר ולחיות כמו שאמא ואבא חיו פעם ואף להסתתר מאחורי העץ ולצפות במעשיי הורי הצעירים.
אמא לא מבינה איך לא חיפשו אחד את השני כבר לפני 20 שנה כשהיו עוד כמה וכמה אנשים שכבר נעלמו להם מהעולם. "הכל התפרק כשאבא שלי נהרג" דודה אמיל מסבירה. אין ספק שאחד מהסיבות לפירוק המשפחתי זה שהאבא, הבעל,הדוד,הבן והאח נהרג בתאונת דרכים או בשתי מילים - סבא אדוארד.
מעולם לא הכרתי אותו אבל יצא לי פה ושם לשמוע שהוא היה אדם נעים וטוב שביום אחד בהיר הלך לקחת את משכורתו ונהג לא זהיר אחד עשה טעות קטנה ששינתה חיים שלמים ופירקה משפחה שלמה. מאז, כל אחד הלך למקום אחר- הילדים לפנימיות, האישה נשארה לבד וכל המשפחה עצובה על יקירה.
הכל השתנה מאז, סבתא מצאה לה בחור חדש(מוריס ז"ל), הילדים גדלו והתחתנו והביאו ילדים לעולם (אני למשל), הבני דודים הרחוקים הלכו כל אחד לדרכו ואף אחד לא שמר על קשר חזק כדי להיות אחד עם השני.
אז מה השתנה ואיך פתאום כולם מצאו את כולם, נשאלה השאלה. ובתשובה קצרה- עבודת שורשים אחת ואיזה דוד רחוק מברזיל שחיפש את משפחתו.
והנה, לאחר כ"כ הרבה שנים המשפחה מתלכדת מחדש והדודים של הדודים והבני דודים של אבא חוזרים להיות בקשר כמו פעם, כמו שהיותם ילדים עם הסנדלים החומים והמכנסיים עד הברך.
משפחה חזקה ואף מיוחדת אפשר להגיד עלינו. ממש משפחת צ'צ'יק לדורותיה. ממש כאן ביתי.
_____________________
אני נכנסת לתקופה מלאת מבחנים ועבודות,
רק שיהיה הצלחות.
The.sheep
בבלוג זה
בכל הבלוגים
סביב שולחן הצד, ליד החלון, כל בני הבית מתכוננים להדקת הנרות, אמא מגיעה והבנים מניחים כיפות על ראשם שעליהם מודפסים מילים שמחות ומאושרות מהבר מצווה שלא מזמן חגגו. הם מתחילים לקרוא את הברכה מתוך הדף והאח הקטן צועק שהוא רוצה להדליק את הנר הראשון בשורה, האחות הקצת יותר גדולה גם היא צועקת, גם היא רוצה להדליק, ואחריו נותנים גם לה. האח הגדול וההורים מחייכים חיוך שעוד שנייה יתפרש כצחוק גדול. כשהם מסיימים לקרוא את הברכה הם מתחילים לשיר את השירים השמחים והמעודדים של חג החנוכה, החג הכי שמח בשנה. הנרות שלפני רגע הדליקו, זוהרים על איזור קטן ואושר עילאי עוטף את הבית. כשהכל נגמר, כולם מסתובבים והולכים לעיסוקיהם, רק האחות הקצת יותר גדולה ממשיכה לבהות בנרות הזוהרים, האש מתלכדת עם אישוניה והאור הצבעוני שהם שולחים נותנים רגע של רוגע. כמה כייף ומהנה לבהות בנרות הללו שאנו מדליקים, היא חושבת, כמה אור הם נותנים. הכל סביב רגוע ושקט, התחושה של החג הכי שמח בשנה יורדת ארצה, לתוך הבית המאושר והשקט.