סביב שולחן הצד, ליד החלון, כל בני הבית מתכוננים להדקת הנרות, אמא מגיעה והבנים מניחים כיפות על ראשם שעליהם מודפסים מילים שמחות ומאושרות מהבר מצווה שלא מזמן חגגו. הם מתחילים לקרוא את הברכה מתוך הדף והאח הקטן צועק שהוא רוצה להדליק את הנר הראשון בשורה, האחות הקצת יותר גדולה גם היא צועקת, גם היא רוצה להדליק, ואחריו נותנים גם לה. האח הגדול וההורים מחייכים חיוך שעוד שנייה יתפרש כצחוק גדול.  כשהם מסיימים לקרוא את הברכה הם מתחילים לשיר את השירים השמחים והמעודדים של חג החנוכה, החג הכי שמח בשנה. הנרות שלפני רגע הדליקו, זוהרים על איזור קטן ואושר עילאי עוטף את הבית.  כשהכל נגמר, כולם מסתובבים והולכים לעיסוקיהם, רק האחות הקצת יותר גדולה ממשיכה לבהות בנרות הזוהרים, האש מתלכדת עם אישוניה והאור הצבעוני שהם שולחים נותנים רגע של רוגע. כמה כייף ומהנה לבהות בנרות הללו שאנו מדליקים, היא חושבת, כמה אור הם נותנים.  הכל סביב רגוע ושקט, התחושה של החג הכי שמח בשנה יורדת ארצה, לתוך הבית המאושר והשקט.

אך לפתע האזעקה מתחילה לפעול, היא מחרישה את כל בני הבית, כולם יודעים היטב על מה מדובר. 

האח הקטן מתחיל לצעוק ולבכות מהפחד, הוא יודע טוב מאוד מהו הרעש הזה. ההורים רצים מהר מהר למטה וצועקים 'כולם למקלטים, עכשיו!'

האחות הקצת יותר גדולה מתחילה לבכות ורצה במהירות לחדרה, היא לא תוכל לעבור את כל זה בלי החברה הכי טובה שלה- ליסה, הבובה שלה. הם ממשיכים לצעוק לה ' בואי לכאן עכשיו!' היא יורדת מהר מהר לעבר המקלט, אך שנייה לפני שהיא נכנסת והדלת נסגרת, היא מסתובבת לכיוון הנרות שלפני רגע הסירו דאגה מליבה ונתנו לה כמה רגעים של רוגע.

כולם כבר בתוך המקלט והדלת נסגרת. אולי עבר 4 שניות וקאסם נפל סמוך לביתם.

והנרות, ממשיכים להאיר את האיזור הקטן, צבעוניים ושקטים, הם השארו שם עד שהכל יסתיים.. אם בכלל.

________

נקווה שחג הזה ייסתיים בשלום.. ובשקט (אם אפשר)

The.sheep

                                                                                                                                                                                                                                                          The.sheep

בין כל רחובות העיר, בין כל אנשי הארץ

אני עוד מחפשת את אותו האיש, את אותו הרגש שיצוץ בתוך ליבי.

בין כל האהבות הישנות והמחשבות השונות,

יש רק את אותה בקשה ותפילה שחוזרת על עצמה כמו שבשבת משומשת.

בין הימים שעוברים ועוברים אין חדש ואין מוצא,

ואולי הוא אפילו מתחת לאפי אך איני עוד מוצאת את אותו האיש, את אותו הרגש שיצוץ מתוך ליבי.

נשאר רק החזון, התסריט העתידי שעוד יבואו, שעוד יתגשם.

אבל מה עם הרגע, מה עם עכשיו,

אינני רוצה לפספס את אהבה.. את אהבת הנעורים.

אני עוד רוצה להזכר באותם ימים, ימי הפלא, ימי האור של הנעורים.. להזכר,

להזכר באותו האיש, באותו הבחור שרדף וחיבק, שנישק ואמר מילים...

שלא אשכח לעולם את הלילות שלנו, את הרגעים המיוחדים שלנו, את הברקעים והרעמים שהעירו את אהבתינו והשמש שזרחה איתנו כל יום מחדש.

אני לא רוצה לשכוח את אותם לטיפות ידייך שנגעו בגופי והרעידו את כולי.

שלא אשכח לעולם את אותו המשפט שהעיר את ליבי, שנתן לו תקווה ועטף אותו בחום כשבחוץ היה טיפות חזקות של הגשם.

שאזכר תמיד בנשיקת האהובים.

אך איך אוכל לזכור את אותם הרגעים שלנו. אך ורק שלנו. אם הם עוד לא התקיימו?

בין כל רחובות העיר ובין כל אנשי הארץ,

יש רק את אותה בקשה שחוזרת על עצמה כמו שבשבת משומשת.

The.sheep

____________

נשמע פתטי משהו.