סביב שולחן הצד, ליד החלון, כל בני הבית מתכוננים להדקת הנרות, אמא מגיעה והבנים מניחים כיפות על ראשם שעליהם מודפסים מילים שמחות ומאושרות מהבר מצווה שלא מזמן חגגו. הם מתחילים לקרוא את הברכה מתוך הדף והאח הקטן צועק שהוא רוצה להדליק את הנר הראשון בשורה, האחות הקצת יותר גדולה גם היא צועקת, גם היא רוצה להדליק, ואחריו נותנים גם לה. האח הגדול וההורים מחייכים חיוך שעוד שנייה יתפרש כצחוק גדול. כשהם מסיימים לקרוא את הברכה הם מתחילים לשיר את השירים השמחים והמעודדים של חג החנוכה, החג הכי שמח בשנה. הנרות שלפני רגע הדליקו, זוהרים על איזור קטן ואושר עילאי עוטף את הבית. כשהכל נגמר, כולם מסתובבים והולכים לעיסוקיהם, רק האחות הקצת יותר גדולה ממשיכה לבהות בנרות הזוהרים, האש מתלכדת עם אישוניה והאור הצבעוני שהם שולחים נותנים רגע של רוגע. כמה כייף ומהנה לבהות בנרות הללו שאנו מדליקים, היא חושבת, כמה אור הם נותנים. הכל סביב רגוע ושקט, התחושה של החג הכי שמח בשנה יורדת ארצה, לתוך הבית המאושר והשקט.
אך לפתע האזעקה מתחילה לפעול, היא מחרישה את כל בני הבית, כולם יודעים היטב על מה מדובר.
האח הקטן מתחיל לצעוק ולבכות מהפחד, הוא יודע טוב מאוד מהו הרעש הזה. ההורים רצים מהר מהר למטה וצועקים 'כולם למקלטים, עכשיו!'
האחות הקצת יותר גדולה מתחילה לבכות ורצה במהירות לחדרה, היא לא תוכל לעבור את כל זה בלי החברה הכי טובה שלה- ליסה, הבובה שלה. הם ממשיכים לצעוק לה ' בואי לכאן עכשיו!' היא יורדת מהר מהר לעבר המקלט, אך שנייה לפני שהיא נכנסת והדלת נסגרת, היא מסתובבת לכיוון הנרות שלפני רגע הסירו דאגה מליבה ונתנו לה כמה רגעים של רוגע.
כולם כבר בתוך המקלט והדלת נסגרת. אולי עבר 4 שניות וקאסם נפל סמוך לביתם.
והנרות, ממשיכים להאיר את האיזור הקטן, צבעוניים ושקטים, הם השארו שם עד שהכל יסתיים.. אם בכלל.
אם רק אמצא מילה אחת.. או שתי מילים לפחות להתחיל לכתוב את מה שרק אפשר להרגיש. חודש די נוסטלגי אפשר לאמר.. הרבה דברים שמזמן לא פתחתי או שמתי לב אליהם מתגלים אלי שוב. אולי זה הקור המקפיא והרוח העזה שלא הפסיקה היום או בכלל בחודש האחרון, אולי זו סתם הרגשה שבאה וחולפת ואולי זה פשוט הלילה. הלילה יכול לשכר אותך ולהחליף את מצב הרוח שלך מקצה לקצה, משהו בלב משתנה, אולי בדיבור אולי זו סתם ההרגשה שהלילה נותן. הרבה חושך חודר לתוך חדרי מהחלון, רוח , גשם. הרבה אור הגשם נותן. הרבה מילים סתם מילים. אולי לא תצליחו להבין בכלל מה נאמר פה ואולי זה יראה לכם כשטות גדולה ולא מובנת, אבל מה זה אמור להיות אכפת לי.. דברים שקורים לי אמורים להשפיע עלי. הרבה סיפורים שמעתי שמתוך הזוועות יצא בן אדם חזק יותר, שמעתי שמתוך המילים הפוגעות יצאו אנשים הרבה יותר חכמים לעולם. בעקבות מה שקרה לי אתמול הצלחתי להבין מה לא בסדר איתי.. או יותר נכון מה לא בכם. אם נשווה בין שני המקרים אפשר להבין שהטעות היא שלי והלא בסדר אצלכם. בחודשים הקודמים שחלפו איתי הצלחתי להבין כמה אני יכולה להיות שווה וכמה אני יכולה להיות כלום. הצלחתי להבין שזה הכל תלוי בגישה, בחיוך, בהרגשה. אבל גם הצלחתי להבין אתמול שזה קשור גם אליכם. אז אם נחזור ונשווה בין השניים אפשר להסיק שיש בי פינה יחסית גדולה שתלויה בחברים.. עצוב לדעת שאני תלויה בהם וכמה שאני מנסה להשתחרר מהחוט הוא לא עוזב. שוב, אחרי הרבה הרבה זמן הצלחתן לתת לי את ההרגשה שמזמן מזמן לא הרגשתי - שאני שוב לא שווה ושוב לא קשורה ושוב לא במקום הנכון ושוב ושוב ושוב. אני לא רוצה לחזור לשם. עד שהצלחתי לברוח מהמקום הזה. עד שהצלחתי להבין כמה אני שווה, הצלחתן [ואולי אפילו בלי לשים לב..] להחזיר אותי לאותה נקודה הכי קשה שהייתה לי והכי קשה לצאת ממנה. אז אם כבר עברתי את המילים הפוגעות והמשפטים הלא מכוונים, למה מפה אני לא מצליחה לצאת ולהיות בן אדם יותר חזק עם ביטחון עצמי הרבה יותר גבוה?
ואם נעזוב את הנושא [שהיה רק לפריקה] ונחזור ללילה המשכר שמשכר אותי כל פעם מחדש ומוציא ממני מילים או רגשות שרק בלילה אפשר.. או שזו סתם רק אני, שמחפשת להיות בן אדם אחר שתמיד רציתי להיות, יותר זורמת, יותר קלילה. המחשבות שלי והמעשים שלי כ"כ מנוגדים שזה פשוט חבל, כי התוצאה יוצאת לגמרי הפוכה. אני
לפעמיים פשוט חיה בסרט ונסחפת אחרי כל דמות ודמות. אני בטוחה שהחיים היו הרבה יותר טובים לי אם הייתי חיה בסרט או סתם טלנובלה ספרדית עם הפי אנד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
סביב שולחן הצד, ליד החלון, כל בני הבית מתכוננים להדקת הנרות, אמא מגיעה והבנים מניחים כיפות על ראשם שעליהם מודפסים מילים שמחות ומאושרות מהבר מצווה שלא מזמן חגגו. הם מתחילים לקרוא את הברכה מתוך הדף והאח הקטן צועק שהוא רוצה להדליק את הנר הראשון בשורה, האחות הקצת יותר גדולה גם היא צועקת, גם היא רוצה להדליק, ואחריו נותנים גם לה. האח הגדול וההורים מחייכים חיוך שעוד שנייה יתפרש כצחוק גדול. כשהם מסיימים לקרוא את הברכה הם מתחילים לשיר את השירים השמחים והמעודדים של חג החנוכה, החג הכי שמח בשנה. הנרות שלפני רגע הדליקו, זוהרים על איזור קטן ואושר עילאי עוטף את הבית. כשהכל נגמר, כולם מסתובבים והולכים לעיסוקיהם, רק האחות הקצת יותר גדולה ממשיכה לבהות בנרות הזוהרים, האש מתלכדת עם אישוניה והאור הצבעוני שהם שולחים נותנים רגע של רוגע. כמה כייף ומהנה לבהות בנרות הללו שאנו מדליקים, היא חושבת, כמה אור הם נותנים. הכל סביב רגוע ושקט, התחושה של החג הכי שמח בשנה יורדת ארצה, לתוך הבית המאושר והשקט.