יש את הימים האלו שהיקום מחליט שהוא מחבב אתכם ורוצה שתהיה לכם מעט נחת מהדרמה. או לחילופין האנרגיות החיוביות שלכם סוף סוף פועלות. או אולי בכלל הישות ההיא בשמיים מחליטה שמגיע לכם קצת טוב. אבל סביר להניח שזו עוד עליה משמחת אחרי ירידה חדה או חדה פחות.

אז הנה, ימים של שקט הגיעו. נגמרה הדרמה שהציפה את כל החיים שלי בשבוע האחרון. הייתי נסערת לא מעט השבוע והעברתי את רוב לילות השבוע בבכי וכאב. כנראה שהחרדת נטישה שלי כבר אוהבת אותי פחות ואני מקווה שהיא תתחיל להתנדף ממני בסיום התהליך הזה.

ובכלל, אני והחצי(די לקרוא לו ככה כבר, קדימה למצוא כינוי אחר שמתאים לסטטוס הנוכחי!) הבנו שהקשר שלנו חזק מדי בשביל שאיזו פרידה(רנדומלית שכזו, בכלל לא קשורה אלינו, מה...) תצליח לשבור אותו.

אני אהיה בסדר, אני יודעת. גם אם אני והפסיכולוגית המדהימה שלי(שאני קצת כועסת עליה כרגע, אבל זו בכלל לא אשמתה) צריכות לסיים את הטיפול אחרי כמעט ארבע שנים יחד. וגם אם אנשים נעלמים לי מהחיים, יבואו אנשים אחרים והכי חשוב שיש לי את אלו הנוכחיים שאני אוהבת יותר מעצמי.

תקפה אותי אופטימיות כזו של פעם, כזו של לפני חמש או שש שנים כשהביקורים בבתי העלמין לא היו כה רבים בשנה אחת. אני חזקה ואני יודעת מה אני שווה ואני לא אתן לפחדים ולחרדות שלי להפיל אותי.