אני רוצה להוציא את כל הרגשות שעצורים בי ולעשות הכל מבלי לחשוב מה יהיו ההשלכות ומי יחשוב מה ואיך ולמה וכמה. אני רוצה לכתוב פוסט ממלא שיוציא ממני את כל המועקה. פוסט עם המון רגשות ותובנות. והמילים פשוט מסרבות להישפך אל הדף כבדרך כלל ונאבקות בי בכל הכוח.

אני מרגישה שנכנסתי למין מערבולת אין-סופית ואיבדתי את העקבות, של עצמי, במהלך הדרך.

מקנן בי רגש קטן שאני לא מצליחה להדוף. רגש שאומר שיכול להיות שאיבדתי את עצמי, את המהות שאני כל כך מעריצה, במהלך המאבק המתמשך הזה.

אני במין מאבק נגד עצמי בימים האחרונים, מנסה להיאבק ברגשות ובלב וללכת נגדם, לשם שינוי. אני רואה את נורת האזהרה מהבהבת באדום בוהק מעל הראש וקוראת לי לברוח משם. ולמה שאקשיב? אני רק נכנסת בכל הכוח אל תוך קיר הבטון כי זה מה שהבטן אומרת שצריך לעשות, זה הכיוון הנכון. 

אני מרגישה שהכנסתי את עצמי למקום הרסני שאני לא יודעת איך מבקשים ממישהו שיושיט יד ויעזור לעלות מעט מעל פני המים. אני מרגישה שאני לא יודעת איך לקחת את שתי הרגליים ולהתרומם, שקצת שכחתי איך נעמדים והולכים כשזה לא מתאים ופוגע.

פתאום קורים דברים שרעדתי ושקשקתי מפחד שיקרו.

גיליתי שאני מתחילה לפקפק במי שאני ובמה שאני, בגלל מילים ומעשים של אנשים אחרים.

גיליתי שאני מאבדת את הכוח על החיים שלי ושיש לאדם אחר כוח עצום בידיים על הרגשות ועל מצבי הרוח שלי ובעצם, על כל החיים שלי. כוח, שאני הרשיתי לעצמי לאבד והפקרתי אותו בידיים הלא נכונות. (שנראו כל כך נכונות וכל כך חמות ואוהבות בהתחלה, אפשר להאשים אותי? מסתבר שכן) פתאום שכחתי את כל מה שלמדתי עם הפסיכולוגים ובעצמי במשך השנים, את כל מה שניסיתי לבנות. כמו מגדל של קוביות שמתפורר לי בין האצבעות ואיבדתי כל תחושה בידיים ואת היכולת לעצור. כמו רכיבה מכשפת על סוסים שברגע שנופלות המושכות כל שנותר הוא להיאחז חזק ולקוות לנזק מזערי. אין אפשרות לצאת מהתסבוכת הזו מבלי להיפגע ולכאוב.

כשטוב, אז מאוד קל לשמוח ולבלות עד אין סוף, להראות לעולם כמה טוב לך, לחייך חיוך מאיר וזורח ולדעת שהשמש אכן זורחת לך מהתחת. כשרע והכל מרגיש אבוד, אז קל ונוח להישאב למערבולת הרגשות, להתחפר עמוק מתחת לפוך ולתת לדמעות להציף את כל הגוף. ועכשיו? רגע אחד טוב ואחריו רגע אחד רע, פתאום הכל איבד משמעות ויש יותר מדי מפה ומשם. אני לא יכולה להרשות לעצמי להיות אותה ילדה כועסת וכואבת, לזרוק את הכל ולהיכנס לדיכאונות. אני לא יכולה לוותר על כל מה שהשגתי והרווחתי עד היום.

אבל אני רק רוצה קצת אוויר לנשימה, רק קצת.

ושהלב יפסיק לשרוף והעיניים יפסיקו לדמוע והמחשבות יפסיקו לרגע אחד. ושהכל פשוט יסתדר.