מסיבת פורים בשישי בערב, עם חברים טובים, אלכוהול בשפע, מוזיקה טובה והרבה שטויות.

חזרתי הביתה מעט מסוחררת כתוצאה מהשוטים שהורדתי שם, התקשיתי במעט ללכת על העקבים בשעה כה מאוחרת. נכנסתי לחדר האהוב שלי, כשהכל חשוך ופסחתי על הדלקת האור כדי לראות היכן כל דבר נמצא. ישבתי על המיטה רק לרגע כדי שהסחרחורת תיפסק ובתוך כל החושך שמילא את החדר, ראיתי את כמויות הנצנצים שמונחים להם על רצפת החדר.

אולי זה כתוצאה מהאלכוהול, אולי זה כתוצאה מהשעה המאוחרת, אולי זה כתוצאה מהתקופה המבלבלת הזו...אולי זה השילוב של כל המרכיבים הנ"ל, אבל הרגשתי שהנצנצים מסמלים את מה שהימים האחרונים היוו עבורי. נקודות אור בתוך כל החושך הזה, בתוך כל הכאוס הזה שמתרחש בתוכי. דווקא כשהכל חשוך ומעורפל, הנצנצנים הם מה שמראים לנו את הדרך, את השביל. אלו הדברים הקטנים והזעירים הללו שמרגשים אותנו, שמכוונים אותנו, שגורמים לנו לא לאבד תקווה ולהמשיך לחפש. לפעמים כשהכל מרגיש כחסר טעם, אנחנו מוצאים את הדברים הקטנים שמקבלים פחות משמעות כשהתקופה זוהרת. אותם דברים שמחזיקים אותנו כשאנחנו נופלים. אותן נקודות אור שמראות לנו שלמרות שהכל מרגיש נורא מבלבל ואבוד, תמיד יש לאן לשאוף ולזכור שלא הכל נורא כל-כך.

אז התיישבתי וחשבתי על כל אותן נקודות אור שהיו כאן בשבועות האחרונים ועזרו לי לא להיאבד בתוך כל השממה הזו.

האקס המיתולוגי(החצי) שמחזיק לי את היד לאורך כל הדרך ולא עוזב גם כשאני מעיפה אותו בבעיטה מהדלת, הוא ממשיך לחזור דרך החלון. השיחות, הצחוקים, החיבוקים והכתף הרחבה שמחכה רק לי.

החברים המדהימים שלא מוותרים לי גם כשאני מוותרת לעצמי, מעודדים, תומכים ומראים את כל האהבה בעולם.

האפשרות להכין פלייליסט עם שירים מעוררי השראה, להתיישב עם המחברת והעט ופשוט להקיא הכל עד שזה נעלם.

לרקוד ולרקוד ולרקוד, להשתחרר ולשחרר הכל. להיות רק עם עצמי ולהוציא את כל המחשבות והרגשות דרך התנועות.

רעש הגשם בשילוב עם ריח האדמה הרטובה שממשיך לעודד בכל פעם מחדש. רק מתפללת שלא יגיע הקיץ שוב או לחילופין שמישהו יקנה לי כבר כרטיס טיסה לארץ קרה, גם אם רק לכמה ימים.

ספר טוב שמרשה להיכנס לתוך בועה אחרת, להתנתק מהמחשבות ופשוט ליהנות מספרות איכותית. להתנתק מכל הרעש האין סופי, מכל שגרת היום-יום ולהתמקד בסיפור מציאותי יותר או מציאותי פחות, ולא בבעיות החוזרות ונשנות של חיינו.

מה עוזר לכם להתרומם מהרצפה כשאתם מרגישים אבודים ומותשים מהמאבקים המתמשכים?

מה הן נקודות האור שלכם בתקופות הקשות?