בכל שנה מחדש, אני מפנה לי שעתיים או שלוש מהמרדף אחרי הזמן או האושר ומתיישבת לכתוב סיכום. כל שנה מסתיימת עם מבט לאחור ותקווה גדולה לשנה הבאה אחריה. בכל פעם מחדש, אנשים מציבים לעצמם מטרות חדשות או מטרות שלא מומשו, מרשים לעצמם לחלום חלומות לשנה הבאה ואף למצוא הגשמה וסיפוק עצמי. ואני. אני מרשה לעצמי לראות ולהכיל הכל. אני מכינה לי פלייליסט לכמה שעות טובות ולוחצת Play. אני לוקחת את הקלסר של אותה השנה וקוראת את (רוב) הדברים שהספקתי לכתוב במהלך החודשים שחלפו. לפעמים צמרמורת פה ודמעה או שתיים שם, לפעמים שיחת טלפון קצרה לאדם קרוב בכדי לספר על משהו שקראתי ולפעמים חיוך ופרפרים בבטן שמציפים את כולי.
הנה, שנת 2010 מסתיימת ומתחילה לה שנה חדשה.
בשנה שחלפה קרו הרבה דברים חדשים, משמעותיים, מאכזבים, חוזרים ונשנים, מכאיבים, משמחים. דברים. אני מרגישה שהספקתי המון בשנה הזו. אני מרגישה בוגרת יותר וחזקה יותר מבחינה נפשית ומנטלית. למדתי המון מהאנשים החולפים והבנתי כמה אני צריכה את הלבד שלי בתקופות מסויימות.
חוויתי מערכת יחסים מדהימה, מכל צורה וכיוון שאסתכל עליה, עם בן אדם שהיה קרוב לליבי בשש שנים האחרונות. במשך שנה ושלושה חודשים הכרתי לעומק אדם מקסים וגם את עצמי. אותו אדם הזכיר לי איך לאהוב שוב, איך לסמוך ולבטוח שוב מקרוב. אותו אדם ששינה את נקודת המבט שלי על האהבה אחרי הפגיעה העמוקה שחוויתי. היה לי מדהים ואני אוהבת ומעריכה אותו בצורה שלא ניתנת לתיאור.
ינואר- חגגתי את השנה החדשה בצורה הכי מדהימה שחגגתי אי פעם, לא אשכח את המאורע הזה בשנים הקרובות. קיבלתי במתנה אחיינית ראשונה וחייכנית. עברתי הטרדה מינית. הכרתי חברת אמת שנתנה והראתה לי לא מעט דברים.
פברואר- החודש המטורף של כל שנה מחדש. כיום יש 21 אנשים קרובים אלי שחוגגים יום הולדת בפברואר. פברואר עבר עם מצב רוח מטורף, מסיבות, אלכוהול והמון-המון חיוכים. כמעט ורוקנתי את חשבון הבנק שלי מרוב המתנות והיציאות הבלתי פוסקות.
מרץ- חודש פורה שבו הספקתי לכתוב וליצור לא מעט דברים. הכרתי שני אנשים שהצטיירו כמקסימים, אחד איכזב ואחד התאהב בי. ביליתי לא מעט בבתי חולים והספקתי לישון בחצי מהחודש שעתיים בממוצע בלילה.
אפריל- איבדתי אדם קרוב קרוב קרוב לטובת אלוהים או מה שזה לא יהיה שם בשמיים. אני אוהבת אותך הכי בעולם ומתגעגעת באופן שאף אדם לא יבין. חודש נוראי שבו הרבה דברים התנפצו לי בפנים ושקעתי בדמעות של עצמי. למרות האכזבות, גיליתי שוב שהחברים האמיתיים שלי תמיד מוכיחים את עצמם מחדש.
מאי- הבלוג הנוכחי חגג שנה. חודש עם לילות מטורפים מלאים באלכוהול וחיפוש עצמי. המוות השפיע חזק והיה מאוד קשה עבורי להשתחרר מהכאב הבלתי פוסק במיוחד בתקופת הבגרויות. היו הרבה רגשות והרבה בלבול, נפילה דרסטית אבל החצי הרים אותי למעלה ולא עזב אותי לרגע.
יוני- חתונה של חברת ילדות. עוד חודש פורה מבחינת יצירה וכתיבה, אפילו יותר ממרץ. הופעה מדהימה במחול שהבהירה לי כמה ריקוד הוא חלק בלתי נפרד ממי שאני. בגרויות רבות שעברו בהצלחה רבה. ציפייה ותכנונים רבים לחופש האחרון לפני הגיוס. עזיבת הבית.
יולי- הרגשתי מעט כמו הומלסית, משוטטת בין חבר אחד לחבר שני ולא מוכנה לחזור הביתה. החודש הלך והשתפר וחגגתי שנה עם החצי, היה מדהים מדהים מדהים. האהבה התעצמה מרגע לרגע. טיסה לאנגליה, למשפחה ולחברים. היה מטורף מכל הבחינות ומרגש לראות אותם.
אוגוסט- החופש המשיך בצורה מעולה. הספקתי המון, הכרתי המון אנשים חדשים ומרתקים. הכרתי את עצמי ואת ההיפראקטיביות שלי שוב. ואיך אפשר לשכוח? החברה הכי טובה שלי, בת דודה שלי, הנפש התאומה שלי או איך שלא תקראו לה, התחתנה. אני חושבת שהתרגשתי אפילו יותר מאשר בחתונה של אחותי. תקופה נהדרת מכל הבחינות. המון מסיבות גיוס הכוללות התרגשות וגעגועים.
ספטמבר- חוסר חשק מוחלט להיכנס שוב לעוד שנה במערכת החינוך. עניינים התחילו להתערער עם החצי, אבל עדיין היו המון נסיונות התמודדות עם המרחק והקושי. פחד עצום מפרידה שלווה בהמון לילות ללא שינה ובכי. פולין. אוהו, פולין. עדיין דוחה את עניין פולין ונמנעת מלסכם את החוויה הזו או לגעת בכל מה שקשור לזה, אפילו את המזוודה דחיתי במשך שבוע וקצת כי לא יכולתי להתעסק עם זה.
אוקטובר- חודש דפוק, מכל הבחינות. בלבול מטורף בעקבות פולין וגעגועים לחבר אמת שאיבדתי באפריל. פרידה מהחצי שגרמה לכאב עצום למרות שזו הייתה החלטה שלי. אנשים חדשים שהשתחלו לי אל תוך הלב והספיקו לאכזב. כתוצאה מכך, איבוד אמון חלקי באנשים. בכי בכי בכי, זה מה שמסכם את החודש הזה.
נובמבר- ניסיון עלוב לנסות לשכוח את החצי והסתיים בכאב לב נוסף. יום הולדת 18, היה מדהים מכל זווית ראיה אפשרית. אני חושבת שפה הבנתי עד כמה החברים שלי הם נדירים וכמה הקשר בינינו הוא חזק ושום דבר לא יכול לפרק אותו. שני בחורים מקסימים ודי חדשים הוכיחו שהם לגמרי שווים שאתן בהם אמון. רק הזמן יספר לי אם צדקתי.
דצמבר- שוב ניסיון עלוב לנסות לשכוח את החצי. נו מה, אני מזוכיסטית, את זה כבר הבנתי בגיל 12. פוסט שעשה לי טוב על הלב עם כמות התגובות(275 תגובות, לגמרי מחמם את הלב) ואני עדיין צריכה לכתוב פוסט סיכום על ההתערבות. טסט ראשון. כמה ימים מבלבלים שגרמו לי לשכוח מי אני ומה אני שווה. החצי(שהוא כבר לא החצי ואני צריכה להפסיק לקרוא לו כך) הוכיח שהוא עדיין שם בכדי לתמוך ולחבק גם אם נפרדנו.
השנה הזו הייתה מלאה בבלבול, כאב, אכזבות, דמעות, פרידות. והנה, אני עדיין עומדת על שתי רגליים, ואולי חזקה כמו שלא הייתי הרבה זמן. השנה הזו הייתה גם מלאה באושר, חיוכים, מסיבות, חברויות, השלמה ואהבה מטורפת. למדתי להעריך את הדברים הקטנים שמציפים אותי באושר וחיוכים ולהבין כמה החברים שלי הם מצרך נדיר בעולם שלנו. למדתי לסמוך על עצמי ולדעת שרק אני אהיה שם בסופו של יום בשביל עצמי ורק אני אצליח להוציא את עצמי מהמקומות הכי אפלים וקודרים.
מאחלת לעצמי, לכל האנשים הקרובים ולכם את כל מה שאתם מאחלים לעצמכם, ויותר. שתהיה שנה מדהימה מלאה בריגושים וחוויות, אהבה עצמית, הגשמה עצמית וסיפוק, שלווה, אתגרים, בריאות והמון חיוכים.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
