האם אישה שמזדיינת עם כל מה שזז נחשבת לשרמוטה או למלכה?

והאם זה משתנה בין גבר לאישה?

אם לא מתאפשר להקשיב לשילוב בין השניים, מה עדיף;

להקשיב ללב או להקשיב לראש?

כאשר יש לך זוג חברים שיוצאים זה עם זו במשך מספר חודשים

ואת/ה נתקל/ת ביום מן הימים בגבר כשהוא בוגד בבת זוגתו, האם לספר או לשתוק?

התהום שקוראת לחצות הרים וגשרים למענה, מתעתעת בקול ההיגיון שעוד נותר.

מקום פסטורלי שמבטיח שלווה ועם זאת רכבת הרים מאתגרת ומלאת ריגושים. התהום שנראתה כדמות מאיימת ומאפילה פתאום נדמית כה מזמינה. המקום הנוכחי נדמה שמיצה ונסחטו כל המיצים האפשריים.

אם כי בטוח וידוע מה יש כאן ומי יודע מה יהיה שם?

אחד תוהה מאיפה ירוויח יותר, בעוד שהשני תוהה היכן יאבד עד שכרון חושים.

ואולי זה בכלל לא כל הסיפור, הרווח, אלא הדרך היא זו שמעצבת את דמותינו. ואם בידם יהיה ריק עצום ומנוכר, מה משנה הדרך אם לא יחזיקו בידיהם רווח משמעותי? כנראה השילוב ביניהם הוא האידיאל, אך לא בהכרח אופציונלי.

רווח והפסד ביד אחת וגבעות ורכבות הרים ביד שניה.

קל לאבד את המהות בין כל הכאוס שמתרחש. בין כל הצבעים בשמיים.

השיר שלך, 'מלך העולם' של שלמה ארצי מתנגן ברקע וזה מרגיש כאילו נעוצה בי סכין חדה בלב.

אני מחזיקה בשתי ידיים רועדות את התמונה הכי עדכנית שיש לי שלך, מה-22.4.2010. הלב התחיל לפעום במהירות האור ועוד לא הספקתי לספור עד שלוש והדמעות מציפות את הפנים. אני רואה את כל החברים שלך עם מדים ויודעת שלא אזכה לראות אותך בהם לעולם.

עוד מעט תעבור שנה שלמה.

שנה בלי החיוך המהפנט שלך כמו בתמונה.

שנה בלי המסיבות המטריפות חושים איתך.

שנה בלי שיחות נפש איתך בים.

שנה בלי העיניים האופטימיות שלך.

שנה בלי שתאחל לי יום הולדת או שאנחנו נאחל לך.

שנה בלי הצחוק המדבק שלך.

שנה בלעדייך.

תחזור כבר רק לעוד חיוך אחד.

רק לעוד חיבוק אחד.

בבקשה.

אני מתגעגעת אלייך.