אני ממש ממש מצטערת על העיכוב אבל מעכשיו הכל יהיה זריז יותר...
_____________________________________________
תחשבו שניה כמה מחשבה הושקעה בבריאת העינים
העניים באות בצבעים צורות וגדלים שונים
הן מבטאות את כל פנמיותו של האדם תוך כדי הסתכלות על החיצוניות בלבד
הן מפשיטות את האדם ומגלות את כוונותיו
בשניה אחת בודדה את כל פנימיותו ומראות לכולם את אישיות האדם את אישיותו האמיתית בלי חיקוי.
"בואי מתחילים"לחש לי אדם והלכתי אחריו
עלינו לבמה הרגשתי את הלחץ,הרגלים רעדו פרפרים בבטן הראש הסתובב
רעדתי
פחדתי
הם התחילו לנגן חיפשתי אותי הוא לא היה עוד אכזבה.
סגרתי את הפה ופתחתי ושוב אך קול לא יצא
לפתע נשמע בום חזק כאילו משו נפל
הם הפסיקו לנגן כל האולם יסתכל לכיוון של הרעש הייתי בהלם
הוא עמד שם על שולחן ועשה רעש שאני אשים לב שהוא שם
ראיתי אותי חייכתי הוא חייך אלי ועשה עם השפתים "את יכולה!!!"
הם התחילו מחדש לנגן פתחתי את הפה והתחלתי לשיר שרתי בשקט
"לא שומעים!"צרחו כמה אך לא הפנתי את מבטי ממנו מזורו שלי
העינים שלו נתנו לי בטחון היה לו משו בעינים מהפנט שלא נותן לך להפסיק להיסתכל
היה גם משו סודי כזה יותר נכון משו שהוא מחביא תמיד האמנתי ברעיון שעיניים יכולות
לתאר לך בן אדבשנייה להראות לך מי זה הבן אדם הזה ולגרום לך להכיר אותי
כי את העיניים אי אפשר לזייף רואים דרכן הכל שמחה,עצב ,עצבים,שנאה,אהבה כל רגש.
הגברתי את הקול והמשכתי לשיר את השיר השני
בסיפור אגדה שנכתב מזמן
על נסיכה יפה
אולי ילדה קטנה
תמימה וחמודה לא צבועה בכלל
יושבת ומחכה לנסיך שלה
ואני המתבונן מהצד לא מבין
למה אני קצת שונה?
לא אני מעמיד פנים?
אין בי תמימות אין דבר אמיתי
לא זה לא אני
אולי זה חיקוי
העמדת פנים משהו לא אמיתי
אין פה נסיכה ולא ילדה קטנה
יש פה שקרים!
למה יש צביעות?ואין אמיתיות?
למה בשביל להיות מקובל
צריך ללכת כמו כולם?
לשנות את עצמך
כדי להיות כמו כולם
מה זה שווה בכלל
לא זה לא אני
אולי זה חיקוי
העמדת פנים משהו לא אמיתי
אין פה נסיכה
ולא ילדה קטנה
יש פה רק שקרים!!
יש פה רק שקרים
אז למה אני משנה את עצמי
ולא נשאר ילד קטן ותמים?
למה את המסכה אני לא מוריד?
חשבתי לעצמי למה אני לא מורידה אותה?פשוט לא העזתי.
סיימנו לשיר הייתי מרותקת לעינים שלו הוא חייך והיצטרך למחיאות הכפיים
בפעם הראשונה הזזתי את העינים ממנו וחיפשתי את אור נועם וגיא מצאתי אותם מהר מאוד הם צרחו והריעו
חייכתי אליהם וחזרתי אליו אך הוא לא היה שם חיפשתי אותו וראיתי אותו יוצא מהאולם
ירדתי בריצה מהבמה
"נועה חכי"שמעתי את אסף צורח
אבל המשכתי לרוץ רק כדאי להגיד תודה
"היית תותחית" לחשו לי כל מיני אנשים בדרך
"אמ מי שלא תיהיי הית פצצה מזל שהחליפו את נועה הזאת שלא הצליחה לשיר"אמר
לי מישו אחר הייתי עדיין עם מסכה יצאתי מהאולם לא ראיתי אותו
חיפשתי אבל הוא לא היה שם
הלכתי לאיפה שהיינו קודם והוא עמד שם רצתי אליו
"זורו"צרחתי
הוא היסתובב
"היי את היית מעולה!!"הוא חייך
"למה ברחת?"
"סתם אני צריך לחזור עד 12"
"ח מה את סינדרלה על מי אתה עובד?"חייכתי
"סתם אני תקוע פה"
"למה תקוע?"
"תקשיבי אני לא לומד פה"
"אז למה באת?"
"הפסדתי בהיתערבות מטומטמת אני אפילו לא גר פה"
"לא נורא...תודה"
"על מה?"
"על שהיית שם בזכותך הצלחתי לשיר בחיים לא הצלחתי לשיר לפני קהל ואני לא יודעת אם אני אצליח שוב..."
"בטח שתצליחי"קטע אותי
"לא באמת תודה!"
"בכיף את שרה מדהים חוץ מזה שכל האולם היסתכל עלי כל הזמן היה ממש כיף לחוש מקובל"חייך
"מה למה?"
"הם רצו לראות על מי את מסתכלת"
"טוב.."
"תקשיבי היה נחמד אבל אני הולך..."
"טוב.."הוא הסתובב והחל ללכת
"לא רגע"אמרתי הוא הסתובב אלי
"אני צריכה להודות לך לפחות בוא ריקוד אחד בפנים ואז תלך"
"איתך?"
"לא !אז עם מי?יאללה בוא"הוא נכנס אחרי בידיוק נכנסנו בשיר שקט אוי לא חשבתי לעצמי
"לא טוב"אמרתי כנראה בקול
"מה קרה?"
"שונאת ריקודים שקטים אני לא יודעת לרקוד את זה"אמרתי מפודחת
"אני אלמד אותך"הוא שם את הידים שלו על המותנים שלי
"שימי את הידיים שלך על הצוואר שלי...מעולה עכשיו פשוט אני אוביל אותך"הוא חייך
שוב הסתכלתי בעניים שלו רקדנו ככה את כל השיר עד שהוא נגמר
הרגשתי שמחה משוחררת כמו שהרבה זמן לא הרגשתי
פתאום הרגשתי משו חזק נופל
"זוזי"הוא לחש לי ומשך אותי אליו ושניה אחר כך נפל כדור הדיסקו המוזיקה פסקה
"את בסדר?"
"כן"לחשתי בהלם
"מישו חתך את החוט"אמר דור שבדק את הכדור
"טוב אני צריך ללכת"הוא אמר אחרי כמה זמן שכולם נרגעו
"חבל"לחשתי בשקט אך הוא שמע
"היי אל תדאגי ניפגש מתישהו"ולחש את המילה האחרונה
יצאנו החוצה עד ליציאה
"אז בי"הוא חייך ונתן לי נשיקה על הלחי
"ביי"חייכתי והרגשתי פרפרים הנשיקה שלו היתה מדהימה גם אם היא היתה רק על הלחי
החיוך נמחק לי מהר שחשבתי שאני לא יודעת אפילו איך קוראים לו ואם אני אראה אותו שוב אי פעם
התחלתי לרוץ לכיון שהוא הלך אליו אך לא ראיתי אותו
"אבל איך קוראים לך?"צעקתי לאוויר חיכיתי כמה דקות וקיוותי שהוא יענה אבל הוא לא ענה
שמעתי אותה צועקת"אבל איך קוראים לך?"
לא עניתי חבל גם ככה אני לא אראה אותה יותר לא?
למחרת בבוקר קמתי מהמיטה מגלה זר פרחים גדול וארוחת בוקר על השולחן שלי
"בוקר טוב ישנונה!
היית תותחית אתמול
החלטנו ברוב קולות שבהופעה אתמול יכולת להוריד את המסכה
הרי היה לך את זורו
מי זה בכלל?
אל תדאגי אור יתחקר אותך כבר...
הכנו לך ארוחה מקווים שהיא יצאה אכילה
אני ונועם חוזרים לצבא עכשיו נחזור יום חמישי(גיא בשישי)
אבא מוסר ד"ש ושהוא מת לשמוע אותך
חולים עליך ואם בא לך יש ביצ'פר אז אם את קמה לפני 12 תלכי
אוהבים האחים החמודים והיפים שלך"
איזה פתק ארוך חשבתי לעצמי טוב אוכל חייכתי לעצמי
הם הכינו חביתה הדבר היחיד שהם יודעים סלט ירקות חתוך דק כמו שאני אוהבת בטח
אור הכין כי היה יותר מידי פלפל ומיץ תפוזים סחוט וואי טעים!
סיימתי לאכול והתארגנתי החלטתי ללכת לביצ'פר בכל זאת למה לא?
לקחתי את הפלאפון היי הודעה חדשה
פתחתי אותה מספר לא מוכר
"פעם הבאה הכדור יפול עלייך או שיפגע בראש תיזהרי..."
נבהלתי,קפאתי זה איום?!?כנראה
"מה אתה רוצה?"שלחתי לו חזרה
"אוו הרבה מאוד"אחרי שניה הגיעה עוד הודעה"תגלי בקרוב!"
בשניות החלטתי לא ללכת לביצ'פר נכנסתי למיטה וחשבתי מה הוא רוצה ממני?מי זה בכלל?
"היא לא יודעת מה מחכה"הוא דיבר לעצמו
"לי יהיה כיף חח עוד קצת תסבלי עוד קצת תפחדי עוד קצת הפחד יסגור אותך"הוא חייך לעצמו וחזר לכיתה...
_________________________________________________________________
נו איך?
תגובות בבקשה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
story is me