זה לא עוד סתם סיפור

אז היו 10 תגובות לא כולל שלי ועבר שבוע אז כמו שהבטחתי פרק..

מהפרק הקודם:"אני חייבת שתיתן לה את זה" היא אמרה והושיטה לי כדור טיפה יותר גדול מחרוז בערך בגודל של פקק של בקבוק.
"ואני לא יכולה לצאת מהחדר הזה זוכר?"
היא אמרה את השאלה בצורה רטורית.
"אוקי אני הולך..."אמרתי בחוסר רצון והלכתי משם.

***
"נו שוב שולחים אותך למשימות של.."
"סתמי"
הילדה לא סיימה לומר את המשפט וזה כבר הספיק להגיב

פרק 2:

"סופי,סופי לאן נעלמת זה לא מצחיק"!צעקתי ונפלתי על הדשא.
"קומי!"שמעתי קול מהדהד.
"קומי כבר" הוא חזר על עצמו.
"מי אתה?"שאלתי בפחד,לפני הופיע גמד(לא קראתי לו גמד כי הוא נמוך אלא כי הוא גמד)שנראה די מפחיד.
"מי אתה?"חזרתי על עצמי,קמתי במהירות והתחלתי להתרחק ממנו.
רצתי מבלי להסתכל לאחור,פתאום הוא הופיע לפני.
"טוב אני רואה שזה לא מתקדם לאף מקום...אז אולי תגיד לי סוף סוף מי אתה?"שאלתי בחוסר סבלנות.
"אני השומר של הפארק הזה ואת עוברת על החוק!"הוא אמר בקול מצחיק.
התפוצצתי מצחוק,'אולי הוא נראה מפחיד' אמרתי לעצמי 'אבל לפי הקול שלו הוא לא נשמע מזיק'.
"אז את חושבת שאני מזיק הא..."הוא המשיך לדבר בקול מצחיק.
"ל..א לא אני ממש מצטערת פשוט אתה נשמע מצחיק כל כך...לא התכוונתי ל..."אמרתי
כשצחוקי קוטע כל מילה.
"את עוברת על חוק האלפים שחוקק בעקבות מוות של בן אנוש שנכנס ליער ונהרג ע"י קירין,ערפד שהוגלה לכאן..."הוא אמר בקול רציני.
"א..אני ממש מצטערת,פשוט אני כל יום חוזרת בשביל הזה ואף פעם לא אמרו לי על..."אמרתי כשלפתע קטע אותי משב רוח חזק שהעיף את הגמד הקטן עד שפגע בעץ ונשאר מחוסר הכרה.
"זה כבר לא מצחיק הבדיחה נגמרה" צעקתי,הייתי בטוחה שההעלמות של סופי והגמד וכל מה שקרה הייתה בדיחה של כמה נערים מהשכבה שלי...
אבל אף אחד לא יצא מאיזה עץ,אף אחד לא שינה צורה וגם לא ראיתי שום מצלמה נסתרת.
נפלתי בחוזקה על הדשא וקול של פיצוח חזק נשמע מהיד שלי.
צעקתי בכל כוחי אבל אף אחד לא בא.
שכבתי על הדשא ובהיתי בנקודה לא ברורה בשמיים שהציצו מתוך העצים הגבוהים.
לא הסרתי את מבטי לרגע מהנקודה הזאת,הנקודה הזאת רק גדלה וגדלה וגדלה,הייתי בטוחה שעוד רגע יפול משם משהו כבד ויגרום למותי.
כבר התעייפתי מלהסתכל על הנקודה הזאת ונרדמתי...
(מנקודת המבט שלי,למרות שאני כותבת הסיפור...טוב תתמודדו)
מתוך הנקודה שהתרבה לאט לאט יצאה דמות אפלה והתקרבה יותר ויותר לכיוונה של אליס...
"אז זאת הנערה שאני צריך להרוג..."הוא אמר בקול חלש.
"לא טיפש!"הופיעה מאחוריו נערה נמוכה בעלת שער בלונדיני מתולתל ועיניים ירוקות ונתנה לנער הגבוה סטירה.
"אנחנו לא הורגים אותה דביל,אנחנו רק לוקחים אותה לאליז" היא אמרה ביאוש
"כמה פעמים אני צריכה להסביר לך את זה?"הנער היה בלונדיני וגבוה עם עיניים ירוקות,והיה זהה בדיוק לנערה הנמוכה.
"על תגעו בה..."אמר נער אחר שהופיע מאחורי אחד העצים.
"מזמן לא ראינו אותך" אמרה הנערה פתאום בחביבות.
"כן כן...שמענו...עכשיו תעזבו אותה ותסתלקו" הוא אמר בקול רציני.
"נו טוב ,לפחות ניסיתי" מבטה הפך לרציני.
"קח אותה מכאן,אני כבר ידאג לו" הנערה סימנה לנער השני לקחת איתו את אליס.
הנער תפס את אליס בחוזקה והרים אותה עליו.
הנער החל לרוץ משם במהירות שלא נראת לעין של אדם רגיל.
"טוב עכשיו זה רק אתה ואני" אמרה הילדה ורצה לכיוונו הדמות נעלמה והופיע מאחוריה ושיתקה אותה
"עוד לא למדת שאני יותר חזק?!"הוא אמר באדישות והילדה התפוררה
המבט על פניו של הדמות הייתה מופתעת אך לא יותר מידי
"עוד לא למדת כלום הא?!"היא אמרה וחייכה חיוך עקום והפילה אותו בקלות
הדמות קמה בזריזות ותפסה את הילדה הנמוכה והעיפה אותה לכיוון אחד העצים שנשברו בזה אחר זה כשפגעה בהם
והופיעה מאחורי הדמות לאחר כמה שניות ובעטה בו בעוצמה שלא הייתה נראת לעין אנושית
לאחר מכן היא  הוציאה את אחד מהעצים והפילה אותו על הדמות
"היה נחמד לשחק אבל כבר מאוחר ואני עוד צריכה להשלים משימה לפני השינה" היא אמרה ונעלמה.
***
(מנקודת מבטה של סופי)
"איפה היא יכולה להיות?"שאלתי את אמה של אליס.
"תספרי לנו שוב בבקשה מה קרה בדיוק" אמר אחד השוטרים שהיה בביתה של אליס.
"אוקיי" אמרתי וניסיתי להישמע ברורה..."ישבנו על הדשא בפארק,נו זה שאסור להיכנס עליו ליד בית הספר התיכון...אליס ואני דיברנו ופתאום נשבה רוח כל כך חזקה,ואליס נעלמה אחר כך חיפשתי אותה והגעתי לכאן לראות אולי היא חזרה הביתה כי היא לא מצאה אותי ואז אמא שלה הזמינה אתכם השוטרים ואז שאלתם אותי מה בדיוק קרה" אמרתי בברור כל פרט ופרט.
"אוקיי תודה" אמר אחד השוטרים ופנה לאמא של קטי.

"טוב עכשיו אצטרך כמה תמונות שלה כדי להתחיל לחפש אותה ולפרסם מודעות נעדרים ותצטרכי למלא כמה וכמה טפסים."הוא אמר והוציא קלסר עבה שנראה כאילו כל מה שהיה בתוכו עומד לצאת ולהתפזר.
***
(חזרה לנקודת מבטה של אליס)
התעוררתי לאט לאט הראש שלי בער(לא במובן של נשרף..)לא הרגשתי את היד שלי
מלא שאלות הציפו את מוחי...לא הבנתי איפה אני
"או סוף סוף התעוררת" שמעתי מישהו אומר לי.
"מממ מה מה איפה אני מה הולך פה?"שאלתי
ממולי עמדה נערה נמוכה או שזאת הייתה ילדה קטנה לא ראיתי הבדל בין זה לזה
היא שתקה ולא הגיבה,לידה הופיעה פתאום נער גבוהה שהיה זהה לה בדיוק ולחש לה משהו בשפה
לא מובנת,ואז שניהם נעלמו
פתאום החדר ניהיה חשוך הכל נעלם מסביבי הופיע כלוב זהב שניהיה קטן יותר ויותר עד שהגיע לגודל מסויים
ובאוויר מחוץ לכלוב התחילו להופיע כתוביות מוזרות בצבע זהב בשפה לא מובנת
***
"לא מסרתי לה את זה היא נעלמה" אמרה דמות אחת
"רואה לא היית צריכה לשלוח אותו למשימה של.."אמרה הילדה
"וחוץ מזה גם עם הוא לא פה אני יותר חזקה היית צריכה לשלוח אותי!"היא המשיכה אבל כשראתה את הבעת פנייה של
הדמות הראשונה הפסיקה לדבר
***
"למזלך היא פה ולא לעוד הרבה זמן..."

המשך יבוא..

תם תם תם תם!!!!!!!!!!

אני יודעת שאולי הסופים לא כל כך ברורים אבל זה בכוונה והכל יתבהר בהמשך..

נו אז מה דעתכם?

שם:אין לי עדיין שם לסיפור(אשמח עם תציעו שמות 3: )
ז'אנר: מדע בדיוני,פנטזיה
תקציר:מטאור פגע בכדור הארץ וכל כדור הארץ הושמד,לאחר מיליון שנה בערך התפתחו חיים בכדור הארץ מחדש,אנשים ששרדו את המטאור ושיקמו את כדור הארץ.
בהמשך כדור הארץ מתפתח יותר ויותר ממה שהיה ליפני פגיעת המטאור,הוא נקי יותר אך גם הטכנולוגיה מתקדמת יותר.
לאחר פגיעת המטאור נוצרו חיים חדשים בנוסף לאלה ששרדו את הפגיעה,אחרי כמה שנים הם הסתדרו ועכשיו הם חיים בשלום אחד עם השני כאילו היו שם כל הזמן.

פרק 1:

"אליס..."שמעתי לחשושים,"אליס..."שמעתי שוב מישהו קורא לי."כן..."הרמתי את קולי ונפלתי מהכסא המרחף.
"כן אליס,אולי את תספרי לנו איך בדיוק החלו האלפים את המהפכה לקראת השלום?"שאלה אותי המורה להיסטוריה עתידית.(כן זה היסטוריה עתידית אני יודעת שזה מוזר אבל אתם תבינו בהמשך)
"אממ אני לא יודעת המורה,אני אגיד לך בכנות...אני מעדיפה ללמוד על ההיסטוריה של כדור הארץ ולא של ארץ השלום" אמרתי לה באדישות."עם לא שמת לב אליס אנחנו אחרי התקופה הזאת,הרבה אחרי...הפעם לא אעניש אותך
אבל בפעם הבאה שתרדמי בכיתה שלי ותתחצפי את תנקי את כל מחוז האלפים" היא אמרה ברצינות וחזרה לכתוב בלוח הממוחשב.
* * *
חזרתי הביתה בשביל הממונע שעובר דרך הפארק,זה השביל הכי ארוך והכי ישן שקיים...אף אחד לא נוהג לעבור שם בגלל השמועה שחי שם הערפד הכי מסוכן במחוז האלפים.
אני אישית לא האמנתי בערפדים או בכל יצור שחי איתנו מאז פגיעת המטאור,ובכלל אני מתעניינת יותר בחיים שהיו בכדור הארץ לפני פגיעה המטאור....
בתחילת השביל צלצלה קפסולת הפלאפון שלי,וככה התנהלה השיחה:

אני:הלו?
מי שהתקשר:"הלו?"זה מה שאני שומעת ממך!לא שלום לא שואלת לשלומי...
אני:אוי אני כל כך מצטערת סופי זאת ממש לא אשמתי!תביני יש לי קפסולות חדשות ועדיין לא העברתי את המידע מהישנות!
סופי:אהה אוקיי אז זה מתקבל,אבל בפעם הבאה תודיעי לי,נבהלתי שכבר שכחת אותי!
אני:ממש לא את החברה הכי טובה שלי,למרות שאת פייה ואת יודעת כמה שאני שונאת את אלו שחיים איתנו...בלי להעליב כמובן...
סופי:זה בסדר,לא נעלבתי,שמעתי מה קרה לך היום בכיתה...
אני:עזבי את זה,אני חייבת לספר לך משהו,תיפגשי אותי בפארק  ב...
השיחה נותקה
***
"בווו" שמעתי צעקה באוזני וקפצתי.
"משוגעת זה מה שאת!"צעקתי על כדור אור מנצנץ שהופיע מאחוריי.
"סופי את פשוט חייבת להפסיק עם זה,יום אחד אני אבהל כל כך שאני...אבל זה לא משנה עכשיו תקשיבי אני חייבת לדבר איתך" אמרתי לה ומבט רציני הופיע על פניי.
"עוד פעם החלומות שלך?"שאלה אותי סופי
"כן" אמרתי ופניי הפכו למודאגות,"זה מתקדם כל לילה והמקום הוא איפה שאנחנו עומדות כרגע" אמרתי והסתכלתי בשעוני בדאגה
"היום זה השני לינואר,השעה שתיים ו59 דקות,הוא אמור להופיע עוד דקה כמו בחלום..."הדקה הזו עברה מהר,פתאום הכל נהיה חשוך גשם חזק החל לרדת וסופי נעלמה...
***
(מנקודת מבטו של קריו)
"לא,אני לא חוזר לשם!"צעקתי.

"קריו אני חייבת שאתה תמסור לה את זה,אין לי מישהו יותר אמין  ממך!"שמעתי את סיליה מאחורי,היא התקרבה אליי לאט וסובבה אותי לכיוונה.
"אני חייבת שתיתן לה את זה" היא אמרה והושיטה לי כדור טיפה יותר גדול מחרוז בערך בגודל של פקק של בקבוק.
"ואני לא יכולה לצאת מהחדר הזה זוכר?"
היא אמרה את השאלה בצורה רטורית.
"אוקי אני הולך..."אמרתי בחוסר רצון והלכתי משם.

***
"נו שוב שולחים אותך למשימות של.."
"סתמי"
הילדה לא סיימה לומר את המשפט וזה כבר הספיק להגיב

המשך יבוא...

אז מה דעתכם?

דרך אגב..
אני לא שמה ספויילרים כי לדעתי זה הורס את המתח..
דמויות חשבתי להעלות בפרק הבא כי יש לי דמויות..