המגירה שלי

נווד יקר, הלכת רבות,

והדרך עומדת להסתיים.

רגליך הרכות והבלויות עומדות על שפת

דרך חדשה, דרך שלא הכרת.

אך אל תירא ממנה,

לך אליה בעיניים קרועות.

עם התיק שגדל עם כל כפר ועיר

עם מכתבים אשר אומרים לך לך,

עם כוכב נוצץ אשר בוהק ברקיע

ולב פועם פעימה ועוד אחת.

קח את כל אלו ותדע שאתה מוכן,

לקראת הדרך שאף אדם לא ילך בשבילך.

אמרו שיש מפלצות בדרך, אמרו שיש גם פיות,

שים את כל אלה מאחוריי ראשך וצעד עוד צעד.

כי מה שווה מילת אדם זר,

מאשר עינייך הרואות?

נווד יקר, רק אל תשכח,

שבכל ההמולה וההמון הרב

אל תאבד את הגוון שלך.

אנשים יעכירו אותך, וגם יבליטו אותך

אך אל תיתן לאף אחד לשנות אותך.

נווד יקר, מילותי באות לסיום

ואומר רק זאת לך.

אם עייפת מללכת, ורגליך עייפות מנשוא אותך,

אם נפלת בדרך ואין אדם מלבדך,

הרם ראשך אל השמיים וקרא,

הם תמיד שם, הם תמיד בשבילך,

רק הושת להם ידך והם ירמו אותך מייד,

חבריך שרכשת במשך המסע.

שיר שכתבתי על סוף הקורס שלי בצבא.

לדעתי הוא הולם כל סיום