You Need Is Like! All
"הם נפרדו!" סיפרה לירון
מיכל שישבה לצידה הרימה זוג גבות מופתעות. "נפרדו?! איך את יודעת?!"
"מהפייסבוק" ענתה כמובן מאליו. "אני עדיין לא מבינה למה אין לך פייסבוק"
"כי זה לא מעניין אותי" השיבה באדישות.
"איך זה לא מעניין אותך?!" הזדעזעה. "לכולם יש פייסבוק! אם אין לך פייסבוק - את לא חלק מהחברה!"
כמובן ששבוע אחר-כך הלחץ החברתי הכריע, הפרצופים העקומים התיישרו ומיכל הייתה בצד השני של הקו, מבקשת הסבר איך להוסיף חברים, שואלת על הצ'אט ורוטנת על תמונת הפרופיל.
ככה זה. יש אשר פותחים משתמש בפייסבוק בשביל המציצנות והרכילויות העסיסיות, יש אחרים שרוצים לרגל אחר האקסים ויש כאלה שעושים את זה כי כולם עושים. כך או כך דבר אחד ברור – אם אתה רוצה להיות בעניינים תפתח משתמש.
אלפי בני נוער בישראל כבר נדבקו במגפה. אפילו אצל ההורים נמצאו תסמינים מדאיגים כאשר נשמט המשפט המפורסם "מה יש לך לעשות כל-כך הרבה זמן על המחשב?!"מהלקסיקון והם נמצאו מאשרים בקשות חברות של חברים מהעבודה.
ואיך תדעו שגם אתם נדבקתם? פשוט מאוד.
אם יש לך מחר מבחן ענק במתמטיקה ואתה מוצא את עצמך מול מסך המחשב מעדכן את הפרופיל , אם בשיעור ספרות אתה תוהה מה לכתוב בסטאטוס כשתחזור הביתה או אם לחילופין אתה מוותר על שעות שינה למען שיטוט נוסף בפייסבוק – אתה ללא ספק חולה.
מה שמשעשע ולעיתים מעצבן עד שמתחשק לך למרוט שיערות הוא הטיפוסים שתמצאו בפייסבוק.
המתחנף – הטיפוס שתמיד ילחץ "like!" על כל סטאטוס או תמונה שתעלו.
הנוסטלגי – זה ששולח לכם בקשת חברות עם המשפט "היי, זוכרת אותי?! היינו לפני 7 שנים באותה כיתה עד שעברת דירה". כשאת משיבה "לא" ייבש בטענה ש"יש לי זיכרון של דג", הוא מנסה להזכיר לך סיטואציות שונות ובסוף כותב "שמרי על קשר". כן, בטח.
צייד החברים – זה שישלח לך, לחברים שלך ולכל המשפחה המורחבת שלך בקשת חברות והוא אפילו לא מכיר אף-אחד מהם, וכל זה רק בשביל שיהיה לו כמה שיותר חברים.
אשת השיווק המתוחכמת שתפרסם מוצרים וכתבות ש"במקרה" נתקלה.
זה עם האישיות הלא מגובשת שיענה על כל השאלונים שקיימים.
המאוהבת – זאת שלוקחת משפטי איסיקיו נדושים שמזכירים את כיתה ה' ומפרסמת אותם בסטאטוס.
השעון- הטיפוס שהסטאטוס שלו ישתנה כמו שעון שוויצרי בהתאם לזמן או מיקמו. לצורך העניין, דוגמאות נפוצות כמו "שבת שלום!" או "בעבודה!"
הקבוצות
אי אפשר להתעלם מהקבוצות ההזויות בנוסח "קבוצת תמיכה לנפגעי פעולות הקיבה של נחשי הגומי" או לחילופין מהקבוצות שמתחילות בצמד המילים "גם אני", "גמני" ו'גם לי' שהמסקנה שעולה מהם שכולנו מחפשים מישהו שדומה לנו או שפשוט כולנו מאוד מאוד משעוממים.
הפייסבוק מוצא לכם אהבה – אחוזי הצפייה הגבוהים של הרשת החברתית לא מפסיקים לעלות. הוא דוחק הצידה אתר yent, מאיים על יציבותה של אתר "וואלה!" ונושף בעורפה של "גוגל".
אם כך, אין פלא שהפייסבוק הפך להיות זירת היכרויות ושיטת חיזור משודרגת בין שתי המינים.
זה מתחיל בכך שאתה נתקל בתמונת פרופיל של מישהי חמודה, מרפרף בעיון על האלבום תמונות ומוודא על מצב ה – Relationship שאכן פנוי, ומסתיים בכך שאתה שולח בקשת חברות.
היא מצידה סורקת את הפרופיל, ומחליטה האם לאשר בחיוב או לדחות בייבוש.
אם אושרת – נפתח לך הדלת והגיע הזמן לעשות את הצעד הבא. ( לאלו מבינכם שקיבלתם Block מביך, don’t worry! . בכל פעם שדלת נסגרת, חלון נפתח.)
הודעה שנונה ומתוחכמת בנוסח "כל-כך הרבה חברים משותפים ואנחנו עדיין לא מכירים?" ופחות מאולצת כמו "אז את באה לפה הרבה?" תגרום לצד השני שמאחורי המסך לחייך ולהתחיל בשיחה פלרטטנית במיוחד.
כללי נימוס – כן, קראתם נכון. את כללי הנימוס הבסיסים בנוסח "אל תתפרץ לדברי אחרים" למדנו להכיר עוד מילדותנו. אבל בפייסבוק הדברים הללו עדיין מעורפלים ומטושטשים.
אז אם תהיתם לעצמכם מה ראוי או לא, מה מותר או אסור ומה לגיטימי או גס – השורות הבאות יסבירו לכם לפחות 2 כללי משחק פשוטים וחשובים:
- זה נחמד לכתוב סטאטוסים. בעיקר אם זה קצר וקולע עם קריצה שתעורר בך גיחוך. אבל אם זה מגיע למצב שהפכת לספאמר מטורף שכותב סטאטוס שמודיע לכולנו שהלכת להשתין, אז עדיף שתחסוך את זה הזה מאיתנו.
- תיוגים, רבותי, תיוגים! אם יש משהו שיכול להצית את הפיוזים או לגרום לכך שאני יזדחל מתחת לשמיכה הוא נושא התיוגים. כולנו מצאנו את עצמנו מסירים תיוגים של תמונות מביכות שהיינו מתים להשמיד כל ראייה שלהם מהלילה האחרון בו חיבקנו בקבוק אלכוהול, והשתטחנו על הרצפה כמו שטיח פרסי. אז אם אתם מעלים תמונות, תעשו טובה ותעשו סינונים לפני.
בשורה התחתונה המגפה ממשיכה להתפשט במהירות, ותרופה עדיין לא נמצאה.
כנראה שרק עם הזמן והטכנולוגיה המתפתחת של המאה ה-21 שקרוב לוודאי תיצור משהו מגניב וגדול יותר מהפייסבוק תרגיע את הבאזז סביבו.
עד אז....תיהנו!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
