אקח אותך כמובן מאליו
ארצה להחליפך
אמשוך לראות היכן הגבול
אהרוס אותך בלי לעצור לשניה
לחשוב.
כשתעלם
אני כואבת
קשה לי בלעדיך, כי כל-כך התרגלתי
דווקא עכשיו
אחרי שהתחלתי להסתדר איתך,
לחבב אותך אפילו
אתה אינך.
אייפון 3GS יקר שלי, אני כבר מתגעגעת.
:PPPPPP
וואו אני מרגישה ריקנית כמו שלא הרגשתי מעולם.
ישלי כל כך הרבה דברים כל כך יותר חשובים שהייתי רוצה לספר ואני בוחרת להתמקד בזה שלא עובד לי הפקאניג אייפון.
איפה האומץ שהיה לי בגיל 13? איך אז יכלתי לכתוב את כל הדברים הנוראיים שעברו עליי ועכשיו אני לא מסוגלת להוציא מעצמי משפט אחד שלם
שיסביר מה עובר עליי?
ואולי אני כבר לא צריכה את זה? אולי עברתי את השלב בו הייתי צריכה שקוראי יתמכו בי ויראו לי שאני בסדר,שיש עוד כמוני ,עכשיו אני יודעת שאני לא לבד.
ניראלי.
ואולי לא. אולי אני כל כך מתלבטת ומתביישת במחשבות שלי שאפילו לבטא אותן בכתב מביך אותי, שלא לדבר על לדבר פנים מול פנים אל מישהו.
אולי אני כל כך רוצה להאמין שמה שמתרחש לי שם בבטן סתם נובע מדאגה והאובר-דרמתיות שסבלתי ממנה כל חיי שאני מכחישה כל דבר רגש שסותר את החלום שאני חיה בו עכשיו.
כי עכשיו ברגע זה, החיים שלי מקסימים,דיי.
חבר שלי אוהב אותי,מאוד, ואני יודעת את זה כי הוא לא שוכח להזכיר לי. ואני גם חושבת שאני אוהבת אותו,אני דיי בטוחה בזה וזה כל כך מפריע לי.
כל כך מפרע לי שליפעמים אני מרגישה שאני אומרת אתזה סתם. והוא באמת בחור מדהים וזה לא מגיע לו.
וליפעמים כל כך באלי להשתחרר ממנו, אצל עצם המחשבה על חיים בלעדיו מפחידה אותי. אני לא יודעת להסביר למה אבל כשאני מנסה לדמיין את עצמי בלעדיו אני לא יכולה,כי הוא שם. הוא תמיד לצידי ואני לא מסוגלת לאכזב אותו.
מגיעה לו מישהי יותר טובה ממני,וגם זה מפריע לי.
מה עשיתי שמגיע לי בחור כזה?
כל המושלמות הזו גורמת לי לחשוד שמשהו לא בסדר, כי מניסיון העבר מה שעולה חייב תמיד גם לרדת ועם התקופה הטובה היא כל כך טובה...תדמיינו מה תהיה התקופה הרעה...
עצם החשבה עליה העבירה בי צמרמורת.
ואולי דווקא נשאר שם משהו מהילדה בת ה13 הזו למרות הכל..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
you_stupid_mother_fucker!