תחילתו של שבוע חדש, שבוע שמרגיש שהוא ההמשך של השבוע הקודם וכנראה ההתחלה של השבוע הבא.
בינהם מפרידים רק ימי שישי-חצי שבת. תכלס רק בימים האלה אפשר לקחת 5 דקות בישביל לבהות בקיר בלי לחשוב על המקום הבא שצריך להיות בו,
על המשימה הבאה שצריך לבצע, על העבודה הבאה שצריך להגיש.
תכלס נמאס.
לא באלי להגיש עבודה בטריגו ובאזרחות וללמוד לבוחן ועוד בוחן וביום שישי לעשות מבחן במקצוע אחר, ובין כל המשימות האלה לנסות לשמור על משקל תקין להיות תמיד יפה ,לחייך לכולם ,כי איך לא? אחרת אני באסה, לנסות תמיד לרצות את כולם כדי שלא יתחילו להתבכיין ואח'כ להסביר למורים שזה לא השיעור שלהם שהרדים אותי אלא המחסור הנורא שלי בשעות שינה.
תמיד להגיש הכל בזמן ולעשות הכל טיפ-טופ כי הרי איך לא? אני תלמידה לדוגמא ואם לא אני אז מי?
תכלס מי?
ובן כל אלה לנסות גם להרוויח כסף מהצד וללמוד לתאוריה ולעבור הכל מהפעם ראשונה כי הרי אני כזו חכמה וזה..ואם לא?
ואם אני לא אגיש מחר עבודות ולא אלמד לתאוריה ולמבחנים ולבחנים ואבריז מהעבודה ומבצפר ובכלל, אם אני אשב כמו הילדים האלה מהמחששה כל היום בחוץ ואדבר על החיים, מה אז?
אז כנראה אני אהיה אחת מהם,כל היום בחוץ במחששה והציונים שלי כנראה ירדו למטה כמו אסימפטוטה אנכית, וההורים שלי יתאכזבו ולא יהיה לי רישיון ואני כנראה אהיה סתם בטלנית וותרנית וכנראה אני אשב בעוד 30 שנה עם כרס מגעילה כזו באיזה מפעל מסריח ואדביק מגנטים של קופ"ח למחייתי.
אז לא באלי את כל זה.
ובישביל זה אני לומדת למבחנים ובחנים ובגלל זה ישלי מחסור בשעות שינה ובגלל זה ישלי רק יום וחצי חופשיים בשבוע בלחץ ובגלל זה כנראה בעתיד תיהיה לי משכורת נורמלית ואני אוכל להרשות לעצמי סופ"ש בחו"ל כל חודש.
ועד אז אני כנראה אמשיך להיות חרשנית ממורמרת שרק מחפשת את ה-5 דקות האלה כדי להניח את הראש ולהבהות בקיר.
♥