שנתיים
שנתיים כמעט
שנתיים ארוכות ,
נראה שעבר יותר זמן, באמת.
ההרגשה זכורה לי טוב,
המאורע עצמו פחות
ואולי זה רק בגלל הטראומה ,ששכחתי
יכול להיות?
שנתיים עברו
בשנתיים גדלתי
והזכרון מתעמם עם הזמן
זה כמו נר אתה יודע?
בסופו של דבר לא משנה כמה תשמור עליו הוא יגמר,
אז ככה זה איתך
וזה לא משנה שיש לי שתי תמונות שלך בארנק,
וזה לא משנה שאני לא ממש זוכרת אותך ככה
וגם אם אני ארצה להחזיר אותך זה מעבר ליכולתי.
כי הלכת מזמן ולתמיד.
ועוד יום יעבור ואני אזיל עוד דמעה
וכשישאלו אותי למה אני אענה שזה "שומדבר"
ככה בפשטות, ואני אמחה את הדמעה ואמשיך הלאה.
וזה לא ישנה את כל האהבה והכבוד והתודה שאני מוקירה לך.
טיפלתי בי כשהייתי קטנה ,
גידלת אותי,
לימדת אותי נימוסים ודרך ארץ,
גם אם לא תמיד רואים
אוהבת אותך סבא מאז ולתמיד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
you_stupid_mother_fucker!