אתמול. קניית לילה בסופר. לחם, חלב וביצים. בקופה המהירה לפניי אישה. תלתלים שחורים-מלבינים ומבט חרד. הקופאית מציעה לה מבצע: קופסת חמוצים. האשה מתלבטת. "זה טעים?" "מנין לך שזה טעים?" הקופאית: "זה טעים מאוד. קניתי אחד וטעמתי". "אבל יש כאן המון קופסאות. מה, אנשים לא קונים?" "מאיפה את יודעת כמה קופסאות כאלה היו לי בהתחלה?", משיבה הקופאית. בהיסוס עצום, האישה לוקחת בידה קופסה, בוחנת אותה היטב, משלמת עבורה לקופאית אבל משאירה אותה על מסילת הקופה לעוד רגע. אני מתקדם מעט והיא מרימה את הקופסה ומסתלקת.
בדרכי החוצה אני רואה אותה שוב, ליד קופה אחרת, מחליפה את הקופסה שלקחה בקופסה אחרת מאותו סוג. "זו טובה יותר", אני אומר לה. "בטח!", היא אומרת לי בשמחה, אבל החיוך החרד שלה אומר משהו אחר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
