טוב, אז מי שכבר מכיר אותי, יודע שקוראים לי חן, ויש לי את הבלוג הזה כבר כמה זמן אבל
סגרתי אותו לפני -הממ...- 4 חודשים ככה...
ואני רוצה לפתוח אותו שוב, כי דיי אין לי עם מי לדבר בזמן האחרון...
אני יודעת שהחיים אמורים להיות יפים וכל זה אבל זה פשוט לא הולך לי...
וגם ממש השתניתי במהלך התקופה הזאת, דיכאונית יותר אבל גם יותר אנרגטית,
יותר משוגעת מבדרך כלל (אני עושה מלאא שטויות), ויותר פתוחה וחברותית...
אין לי מושג איך הכל הולך ביחד אבל זה הולך לי...
זה הסתבך בערך ככה:
החברה הכי טובה שלי הייתה מאוהבת בחבר הכי טוב שלי שהוא גם במקרה האקס שלי
(והילד הראשון שהייתי מאוהבת בו\התנשקתי איתו) ושהוא גם מאוהב בה,
ועכשיו ירד להם קצת אחד מהשני אבל אני עדיין נפגעת מאוד בקשר שלהם...
החבר הכי טוב השני שלי (כהה יש שניים ><) שגר בנתניה (לצורך העניין אני גרה בבת ים)
דיי הציל אותי בתקופה ההיא שהם יצאו, הייתי בדיכאונות ובכל החרא הזה של
רחמים עצמיים...
ואנחנו סוג של התאהבנו אחד בשני, למרות המרחק והיינו ביחד (סוג של)...
ואז נפרדנו, ואני לא אחת שמפריעות לה כל כך פרידות, או לפחות מראה את זה...
אבל זה עדיין היה לי קשה כי יש לי משהו אליו...
אני יודעת שזה ממש קיטשי ואידיוטי לבכות על דברים כאלה...
הרי החיים ממשיכים הלאה לא?
אז למה זה כל כך מפריע לי?
וגם יש את ההורים שלי -משהו חשוב עלי: אני ש-ו-נ-א-ת את אבא שלי-אני מאשימה אותו במוות
של אחותי הגדולה-
שבזמן האחרון רק צועקים עלי ומאשימים אותי...
אני יודעת שהמצב קשה בבית, זה שקוף כל כך אבל זה עדיין קשה..
אמא שלי היא אחת החברות הכי טובות שלי..
ובגלל זה אני יודעת על הכל...
וזה נוראי לדעת את הכל- לדעת שהמצב כל כך חרא-
גם שההורים שלי מאוכזבים ממני והתייאשו בקשר אלי... לימודים
וכל זה...
יש גם כמה דברים טובים , אני משתדלת לראות את חצי הכוס המלאה...
יש לי את החברות הכי טובות בעולםם!! (כן גם ההיא שהזכרתי מקודם,
היא עדיין החברה הכי טובה שלי...) אני פשוט מתה עלייהן,
ויש את הידידים שלי, שהם כמו אחים גדולים שלי,
ויש איזה ילד אחד ממש ממש ממש חמוד שאני מחבבת (-ציוץ-)
אז אולי לא הכל רע?
ושיר לסיום(all these things i hate-bullet for my valentine) חובה להיכנסס =]:
http://www.youtube.com/watch?v=wdH7_46hAro
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
